לרגע חששתי שכשרנין נקראה לעזוב את בית האח הגדול היא תמאן לצאת ממנו בטענה שהיותה המודחת ה-12 פוגעת ברגשותיה כיוון שמסמלת בעיניה את 12 שבטי ישראל אשר רואים בה חלק מהשבט העמלקי. אך חששותיי התבדו ורנין אכן טיפסה בגרם המדרגות ויצאה מהבית בראש מורם אחרי שצברה קילומטרז' מכובד ביותר של 86 ימים. אין ספק שרנין הייתה שחקנית כל כך צבעונית, לטוב ולרע, והנה כל הסיבות שהביאו אותה עד הלום:
זאב זאב
לאורך המשחק כולו, רנין הייתה עסוקה בלזעוק 'זאב זאב' כל הזמן (או Wolf במקרה שלה) כאשר הזהירה ואיימה איומי סרק לנטוש את המשחק ובכל זעקה, היא למעשה הטיחה עוד אבן על ראשה, כיוון שעוד יותר המאיסה את דמותה על קהל הצופים. רנין כל כך התאמצה להזהיר מפני הזאב, עד שלבסוף הצרחות שלה הגשימו בדיוק את המטרה ההפוכה, ולא זאב הוא שהתגנב, אלא דורבן שגאל אותה בזמן.
אך למרות ההפסד, אל תזילו עליה דמעות, כיוון שרנין הצליחה להגשים שתי מטרות עליהן חלמה. עוד בתחילת הדרך הזהרתי מכך שרנין נכנסה למשחק לא מתוך מטרה לנצח, אלא מכוונה לנצל את הבמה לשתי מטרות: דוברות ומשחק. רנין מהווה את ההוכחה החיה לכך שמשחק הוא קודם כל עניין של אופי, לפני שהוא עניין של שינון ולימוד. אופי 'השחקנית' מושרש בה כל כך חזק, עד כדי כך שהדרמות שהיא מייצרת הן אולי חריגות עבור עיני הצופה, אבל הן חלק בלתי נפרד מהשגרה היומיומית שלה. אפילו רנין אינה מסוגלת להבחין מתי היא מזויפת ומתי אמיתית.
בפעם הראשונה שהיא בכתה בהיסטריה לאחר הקידוש כבר הזהרתי שיש להתייחס אליה כמו אל בטריה של סלולרי שצריכה כל מספר ימים להתפרק ולטעון את עצמה מחדש ולהלן מבחר דוגמאות: בשבוע הראשון היא התייפחה ש"כולם פה צרי מוחין... רע לי פה", למחרת אמרה ש"יש פה אנשים שהתחברתי אליהם, טוב לי פה" ו"אם תייסיר כועס וזה יפגע בקשר שלנו אז אני לא רוצה, הוא הבנאדם הכי חשוב לי בעולם". אבל כשתייסיר הקשיב ושלח לה קוד שקרא לה לצאת היא העדיפה את המשחק על פניו. בקיץ היא ספרה "אני לא רוצה להישאר" ועוד באותו היום כבר תכננה על החורף הממשמש ובא "אני הכי חוששת מהחורף". אחרי הדחתו של צבר היא איימה "אני רציתי להודיע רשמית וסופית שאני רוצה ללכת הביתה" ולמחרת "אני רוצה להילחם ולדעת כמה אני שווה באמת" וזה רק על קצה הצבר.
האבסורד הוא שרנין האשימה את יוסי (רק מאחורי גבו כמובן) שהוא בא במטרה לנצח, שאני לא מבין מה פסול בכך, כיוון שזו המטרה הרשמית של המשחק, אבל כשארז טל רמז בפניה שהיא הגיעה כדי להגשים את חלומה מאז ימי רחוב סומסום, היא מיהרה להדוף את השמועות ולהכחיש את הרמיזה. תחי הצביעות.
או"ם שמום
אתמול לרגע חשבתי שאני צופה באשתו של המלך חוסיין המגיעה לנאום בעצרת האו"ם ולא ברנין שהודחה מהמשחק. בדומה לסיפור על המלך העירום, כל קהל המוזמנים קם על רגליו ברגע שתואר על ידי ארז בהתרגשות מוגזמת כ"זה עוד לא קרה לנו" על מנת להריע לגיבורה. זה היה סיום מושלם עבור מי שהתחילה את המשחק בהתייפחויות והאשמות על רקע לאומי ודתי, כאשר ניצלה את החיבוק החם שדיירי הבית העניקו לה (הזמנה לקידוש) ואת שירת ההמנון התמימה כדי לרוץ לאח הגדול ולהוציא מהאוב ומכל הקשר האשמות על רדיפה דתית "אנשים כאן הם צרי מוחין", "מספר תורה שמדבר אליי כמו אל גוי ועם נחות". רנין אמנם קרובה יותר בהווייתה לערביי לונדון, מאשר לתושבי טייבה, אך זה מעולם לא הפריע לה מלהמליך עצמה לדוברת המגזר הערבי (שבעיותיו מוכרות לה בערך כמו שהמטבח הפולני מוכר לחיכה של גברת בובליל) ולמלמל האשמות על רדיפה יהודית.
וכהרגלה של רנין בקודש, פרט לפעם אחת יחידה היא תמיד הקפידה לצרוח ולהתייפח אל מול האח הגדול בלבד, אך אל מול פניהם של הדיירים היא תמיד הסתירה את דעותיה ושמרה על ארשת נינוחה. ושוב, תחי הצביעות. היחידה שהעזה להפר את האידיליה אתמול, הגיבורה האמיתית של הערב, הייתה ילדה קטנה ואמיצה בשם ונסה, שבזמן שכולם חייכו והריעו, היא נטלה את המיקרופון וחשפה בשלוש מילים את מה שכולם לא העזו לומר: "את אדם צבוע" או במשל שלנו: "המלכה היא עירומה".
רנין הצהירה אתמול ש"מן הסתם לא אהיה מועמדת להדחה השבוע", אך לדורבן היו תוכניות אחרות בשבילה ובהצבעה אסטרטגית (יוסי, עינב ושחר) הוא שוב הצליח לכוון קולות ובפעם החמישית ברציפות להדיח את מי שהוא כיוון עליו את המטרה. שמתם לב שרגע לפני שרנין הלכה, שפרה נטלה ממנה את המושכות והצהירה בפני לאון "אם מישהו אחר ילך חוץ משחר, אני אעזוב.... הפעם אני רצינית". בפעם האחרונה שבדקתי ראיתי אותה אוכלת סלט להנאתה.
הופרדו בלידתן: שפרה ועינב
אנשים שוגים כשמתייחסים אל הבובלילים כאל יחידה אחת, כיוון שחשוב להבין שיוסי ובתו אולי קשורים משפחתית, אך כלל אינם דומים באופים. יוני בהחלט צדק כשהגדיר את שפרה ועינב "שתיהן דומות אך בצורה שונה" כי למרות השוני ביניהן, המשותף הוא ששפרה ועינב הן שתי נשים דורסניות שלא מוכנות לאמץ לחיקן אנשים שלא מיישרים קו עם תפיסת עולמן. ההבדל ביניהן הוא חיצוני בלבד, כיוון שהן מבטאות זאת בצורה שונה: שפרה מתנשאת עליהם ואילו עינב צורחת ומעליבה בהם "הם פרידמנים מתים".
נקודה נוספת המשותפת לשתיהן היא שמהפכי הכוחות בוילה מעבירים אותן על דעתן. אצל שפרה זה נובע מקנאה, כשהיא רוצה לזכות באותה תשומת לב שעינב זוכה לה: "אני כועסת גם על צבר וגם על שי, כי הם לא שולחים אנשים שיצעקו גם" ומאשימה את שחר על לא עוול בכפו "אני מרגישה ששחר כאילו לקח לי את צבר ועכשיו אני פוחדת שהוא ייקח לי גם את רנין". ואילו אצל עינב זה נובע מתסמונת 'עבד כי ימלוך' כאשר היא מרגישה עליונה ושרה בלעג: "הם אוהבים אותנו, לא אף אחד אחר. התכנית מצליחה רק בגללנו כולכם יכולים ללכת הביתה" ו"מעריצים אותי, מעריצים אותי".
בשבוע הבא, שני מודחים על פי בחירת הקהל. החלטה אסטרטגית של האח הגדול להביא לקו הגמר שחקנים פופולריים בלבד.