קייטנת מנו בווילת המושבעים נתנה לנו מעט אתנחתא מחגיגת הבריתות ועוד לילה של סכינים ארוכות על האי הפיליפיני. רגע לפני שטבעת החנק השפקסית מתהדקת על צווארן של לידר ושרון או כמילותיו של המשורר שפקס בסגנון פוסט מודרני: "לידר לא בגמר ושרון תשכחי מהמיליון. יש פה חרוזים יפים". תודו שגם אם אתן הייתן בחורה הייתן נמסות למילות המקאמה הזו.
הצפייה בווילת המושבעים שברה אצלי את התזה שהטמטום האנושי יכול לפרוץ רק בעיתות משבר. מסתבר שגם כשהבטן מלאה, כשיש קורת גג מעלייך ובגדים על גופך, עדיין אין פה שום ערובה שיצאו לך דברים חכמים מהפה. הצפייה בווילת המושבעים, כך הרגשתי, דומה יותר לצפייה במצלמה נסתרת בקבוצת תמיכה לנפגעי פוסט טראומה שמחכים למטוס הראשון הביתה. לא הצלחנו לקבל יותר מדי רמזים על כוונותיהם בהצבעה בגמר. נצטרך להמתין עוד קצת.
במקביל, בשבקין ממשיך לא לעשות כמעט שום טעות ולעשות מה שצופי "הישרדות" אוהבים לראות: מאמץ במשימות, הרבה חיוכים והומור עצמי. אם זו לא אסטרטגיה מנצחת אז מה היא כן. בשבקין מנהל רומן לא וירטואלי בכלל עם פסלון החסינות וטוב שאנחנו לא רואים את כל קטעי ההתייחדות שלו עם הפסל, כי יתכן מאוד שהרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו הייתה פוסלת את הקטעים הללו לשידור.
לעיתים נדמה לרגע שהוא יעדיף להיות מודח וללכת לווילת המושבעים יחד עם פסלון הצפרדע מאשר להשתמש בו בזמן האמת ולמסור אותו לגיא זוארץ. לא פלא אם כך שהוא משוכנע ממש שהוא עד לחורבן הבית השלישי. אני רק תוהה לעצמי, במידה ומדובר בחורבן הבית השלישי (התפוררות ברית השפקסיות, לכל מי שפספס את בשבקין), האם זה הופך את שפקס למלך ישראל?!
מילה אחת אני חייב לומר על שפקס. מלך או לא מלך, אפשר לומר עליו המון דברים לא נעימים על הסגנון, הדרך ועוד, אבל אם לרגע ניקח אוויר וננסה להישיר אליו מבט (ולא בטוח בכלל שנזכה לראות את עיניו לא מרצדות) יתגלה לנו השחקן אולי הכי נאמן במשחק.
כן, אל תופתעו. שפקס לא היה נאמן למי שלא היה איתו, הרי אי אפשר לצפות שיהיה נאמן לגיא גולד, איתי, מירית או כל שאר המודחים שמעולם לא היו איתו בברית ורק רצו להדיח אותו, גם אם שיקר להם ברגע של חולשה ונתן להם את מילתו. אותנו הצופים קשה לזייף. מבחן הנאמנות הוא לברית המקורית, לאלו שאתה הולך איתם מתחילת הדרך, אחרת אין לזה סוף. שפקס, נרצה להאמין או לא, היה נאמן לשרון ובעיקר ללידר לכל אורך המשחק.
גם לילד בכיתה ג' שקשה להתבטא בעודף מילים ספרותיות ושעדיין חיוך מטופש מרוח לו על הפנים, יכולים להיות רגשות: "גם אני אהיה מאוד עצוב אם יתברר לי שהכול מזויף", אומר שפקס על מערכת היחסים שלו עם לידר ומראה לנו שהמקור לכל צרותיו הוא כנראה האקסית המיתולוגית מבית הספר היסודי. שפקס מרגיש מחויב ללידר ואני באמת מאמין לו שהוא התכוון ללכת איתה עד הסוף.
שפקס הוא אדם מחושב, לעיתים יותר מידי ועל חשבון והאינטליגנציה הרגשית, אבל ככזה הוא יודע שהמטרה שלו היא אחת והיא להגיע לגמר בד בבד עם הידיעה שאת הגמר הוא לא ייקח. לידר ושרון רכבו על גבו של שפקס כמעט עד לקו הגמר.
רגע לפני הסוף הן נזכרו שיתכן ולמסמס הממוצע שיושב מול הטלוויזיה, עשויה להיות בעיה עם שפקס, ואז הן לפתע חשבו להדיח אותו. רעיון מבריק, "לא פחות מהמצאת הגלגל", הייתה אומרת על זה אביגיל. בעוד ששפקס שומר על נאמנות לשפקסלעך, לידר מגדירה מחדש את מושג הנאמנות: "אני לא בגדתי בו אבל היה שלב בו שקלתי להדיח אותו". היא בכלל צריכה להיות עורכת דין.
לידר כנראה תודח בקרוב ושרון גם אם תגיע לגמר ספק אם תזכה במיליון, כך ששפקס לא ממש טעה בחרוזיו. "עם לידר היה לי חיבור רגשי ועם שרון חיבור מוחי", אמר. טוב, איזה עוד חיבור יכול להיות לו עם שרון?!. בפרק הבא נראה על מה יוותר שפקס, על המוח או על הלב.
אביגיל מנטרת את שעת הכושר ובחושיה החדים מייצרת בריתות במיומנות בהחלט מרשימה שמעלה אותה למעלה. החולשה של אביגיל היא בהתבשמות היתר וזאת רואים לפי העדויות למצלמה. שמעון פרס אמר פעם משפט יפה, וזוהי גם המלצתי לאביגיל לסיום: "בושם טוב להריח אבל לא לאכול".