אתמול, אחרי ההדחה של דן מנו, קיבלנו עוד הוכחה לכך ש"הישרדות" היא ניסוי סוציולוגי-אנתרפולוגי מרתק ביותר. מי אמר שאין ניסויים בבני אדם? קחו 20 אנשים נורמטיביים (טוב, לא ממש), זרקו אותם על אי בודד, הרעיבו אותם, העמידו אותם מתחת לגשם, ייבשו אותם תחת השמש הקופחת ב-40 מעלות בצל, תנו להם כדורים נגד מלריה (הגורמים לתופעת לוואי די שכיחה של הזיות) - ואז נסו להוציא מהם אמירות אינטליגנטיות.
אני מבטיח לכם שעידן קפון ואביגיל פרל מסוגלים להישבע שניצחון בנות הברית במלחמת העולם השנייה היא מהלך אסטרטגי שלהם, ומירית ובשבקין משוכנעים שהם עומדים מאחורי כיבוש שער הניצחון בגמר גביע העולם בכדורגל. מה שתרצו. כך לפחות זה נשמע כשאביגיל, קפון, בשבקין ומירית ניסו לנכס לעצמם את ה"הישג" שבהדחת מנו. אוי לשעמום.
על הירח יש כתם שנראה ככתם כהה. העניין הוא שהכתם בכלל לא כהה, הוא פשוט קצת פחות בהיר מהירח עצמו ולכן לעין האנושית הוא נראה כהה. מה שאני מנסה לומר, אם עוד לא הבנתם, זה שהכל יחסי. כך גם ה"אסטרטגים" של שבט מאיון. וכשדן מנו נעלם מהמפה בהדחה הכי צפויה העונה, מתבלטים כל ה"אסטרטגים" האחרים.
זה מזכיר לי ספר מצוין בשם "האיש שחשב שאשתו היא כובע". בספר כותב הנוירולוג אוליבר סאקס על מקרים של 20 אנשים שונים, חלקם פגועי ראש וחלקם סתם מוזרים, שאינם מסוגלים לתקשר עם עצמם או עם העולם שמסביבם בדרך נורמטיבית. מתחיל להישמע לכם מוכר? הכותב מתאר את המוזרויות של כל אחד ואחת ומנסה לספק הסברים מדעיים, רוחניים ומוסריים לתופעות האנושיות הללו.
באחד המקרים הוא מתייחס למוזיקאי מחונן שחושב שאשתו היא כובע. האיש לא מזהה פרצופים ואף מתהלך ברחובות וטופח על ראשי ברזים בחושבו שמדובר בילדים. ממש כמו הפורמט של "הישרדות", הספר הצליח ומכר מיליוני עותקים בשפות שונות. רק ש"הישרדות" מספקת תופעות הרבה יותר מוזרות ומעניינות.
המדגם הסטטיסטי של "הישרדות" כולל למעלה מ-140 אלף מועמדים, שמתוכם נבחרים פחות מ-20 מתמודדים מטייפקסטים שונים. לא מדובר בקריטריונים אחידים כמו בסיירת, אלא במספר טייפקסטים שצריך למלא, ממש כמו בסרגל, מהאידיוט הכיתתי ועד החנון השכבתי ולפעמים גם שילוב של השניים. וכן, שניהם נחשבים לשורדים אמיצים. אחרי שניהם ירוצו בנות טיפש עשרה ומוכרי מכולת שינסו להיזכר מאיפה הם מוכרים להם.
מדעי פתיחת הקוקוס
שבועיים שלמים שכבתי לי על הערסל באי הפיליפיני ונהניתי לצפות במאמציהם של טומי, אוהד ושאר "חברי" לשבט מנסאקה. צפיתי באין ספור חבטות מצ'טה בקוקוסים שטל אנגלנדר היה מוריד מהעץ. ראיתי כיצד החבר'ה הצעירים מגלגלים את הקוקוס בחבטות לא מוצלחות או מקלפים את הקוקוס עד דק לאחר שעות של עבודה.
בסופו של דבר, כשלא הייתה ברירה, נאלצתי לרדת מהערסל ולהראות כיצד פותחים קוקוס, אבל לא כמו ערס, אלא כמו שצריך לפתוח קוקוס. קודם פתח קטן מלמעלה כדי שיהיה ניתן לשתות את המיץ ואחר כך לפתוח אותו כדי לאכול את "בשר" הקוקוס. לי זה לקח אולי 3 דקות. חומר הגלם של מצלמות "הישרדות" מוכיח את זה.
אומרים שה-IQ קובע רק 20% מההצלחה בחיים. לא ברור לי ממה עשה שפקס את המיליונים שלו, אולי ממכירת ביצים כמו שעשה גאידמאק (ואת הסוף שלו אנחנו כבר מכירים), אבל שפקס בטח לא עשה שימוש ב-IQ שלו, כי הוא פשוט לא קיים.
הבעיה היא ש-80% מההצלחה נקבעת מאינטליגנציה רגשית, וגם את זה ראינו שאין לשפקס. פשוט אין. כנראה שבמשחק האסטרטגיה החכם בעולם, למזל יש יותר משמעות משכל. מסתבר שב"הישרדות אולסטארס" הטייפקסטים מתערבבים. האסטרטג יכול להיות גם האידיוט השבטי. שפקס הוא ההוכחה הניצחת לכך.