לא הצלחתי להבין ולו מהלך אחד של דן מנו. על מה ולמה הוא הוכתר כדגל של העונה הנוכחית? מאיזו סיבה עיטר מנו את שלטי החוצות בכל צומת ובכל עצירה ברמזור בדרכי לעבודה והאם ייתכן שכל האסטרטגיה שמוחו הקודח של מנו מסתכמת בלהאמין שעידן קפון יצביע איתו?
האם זה האסטרטג המהולל שהפקת "הישרדות" יכלה לרתום לשורותיה, האם פיזור ארס לכל עבר, התקוטטויות סביב הזזת קרשים וניהול בריתות בגרוש זה המתכון המנצח של העונה? מאחר ולא הצלחתי למצוא שום היבט רציונאלי בהתנהלות של מנו, החלטתי לעשות שימוש בשיטת המורפו-פסיכולוגיה (פרסונולוגיה) שלמדתי לפני מספר שנים במסגרת לימודי הרפואה האלטרנטיבית, ולנסות ללמוד מתווי פניו של מנו קצת על אופיו ואולי קצת על העתיד לבוא.
עשיתי שימוש בשיטה הזאת במהלך העונה בה אני השתתפתי ואני חייב להודות שברוב המקרים הצלחתי להשיג מידע על השורדים שכלל לא הכרתי עוד לפני שאלו אמרו מילה. הקריאה בתווי הפנים, ולעיתים גם בכפות הידיים, אפשרה לי ללמוד במי ניתן לבטוח ובמי לא, מי מבין יותר באסטרטגיה ומי רק "חושב" שהוא מבין, מי תם וטוב לב ומי ערמומי.
בהתאם למיפוי שעשיתי התאמתי את ההתנהגות עם כל אחד ואחד מהמתמודדים כדי ליצור קירבה. קירבה בשילוב מעט חוכמה יוצרת ברית ובהישרדות מתקדמים באמצעות בריתות גמישות וחזקות. עד שמגיע הגמר. שם זה כבר לא עוזר. והרי תוצאות הניתוח של מנו:
לדן עיניים קטנות, דבר המעיד על חוש עסקים מצוין, כושר ניווט ומיפוי שטח טוב. עיניים קטנות גם מעידות על אינטליגנציה רגשית לא מרשימה במיוחד. בקיצור, מנו הוא האיש שאולי הייתם רוצים שייצג אתכם בבית משפט, אך לא בטוח שיהיה זה שמנחם אתכם בשעה קשה. בטח לא אחרי הפסד במשימה.
סנטרו ופניו מעידים על יכולת יזמות, מנהיגות, רצון להשמיע את דבריו ואימפולסיביות יתר, מה שאולי מסביר את ההתפרצויות על בנות השבט, אך גם את הפעלתנות והובלת המשימות השבטיות. על פי הלחיים של דן ניתן ללמוד שהוא החלטי, ממוקד מטרה, מניפולאטור עם נטייה לחוסר סבלנות ואי יכולת לנוח לרגע. את זה כבר הבנו. למנו יש שתי גומות המעידות על יכולת גיוס אנרגיה לביצוע מטרותיו, כך שלא פלא שהוא משגע את כולם.
תנוכי האוזניים הקטנים מלמדים אותנו שמנו מעדיף ללמוד דברים באופן עצמאי, לחקור ולהעמיק בתחומי העניין ופחות לסמוך על אחרים. קווי המצח מלמדים על אדם ריאלי וקפדן, שאוהב לעסוק בדקויות, אך רק בנושאים שמעניינים אותו ושפתותיו מלמדות על חדות, קוצר רוח ובחינת קשרים על פי התועלת שהוא יכולת להפיק מהם. נחיריו מראים שהוא אוהב לעשות דברים בדרך שלו ומתוך תפישת עולם מוצקה ובלתי ניתנת להזזה. יש חיות כאלה בטבע ואני לא בטוח שאפשר לשרוד איתן.
אם מנו יודח, גוזרת עלינו הפקת "הישרדות" צפייה משמימה וצפויה מראש בקרבות בוץ בין מירית וקנין ומרינה קבישר, ודאחקות מזויפות בין קפון לבשבקין. או להיפך. במצב כזה, אביגיל יכולה להסתמן כזאת שתוסיף אי צפיות ועניין להתרחשויות על האי. כל זה כמובן, אם ישמרו אותה רעבה. בכל סיטואציה נראה לי שעדיף לבלות בקלאב בטורקיה על פני שהייה בשבט מאיון. גם בימים אלו.
חטא המנהיגות
לאחר הקרב הקשה על נהר הידאספיס ורגע לפני שהתכוון להתקדם במסעות הכיבוש לפונג'אב שבהודו, נתקל אלכסנדר הגדול במרד ראשון של חייליו. הצבא של אלכסנדר מוקדון היה מותש, עייף ורעב אלפי קילומטרים מהבית.
לא הייתה הפקה, לא היה אורז וגם לא משימות חסינות שיצילו את המצב. אלכסנדר הגדול הבין לראשונה מה זה להיות קטן. הוא לא הצליח לשכנע את חייליו לזוז מילימטר ואלו פשוט שמו עליו פס. "המנהיגות" שלו עברה את הגבול במילים פשוטות. אלכסנדר הסתגר באוהל שלו ולא הסכים לדבר עם איש. לאחר שלושה ימי שתיקה יצא מהאוהל והורה לצבא שלו לחזור הביתה במקום שהם ישלחו אותו הביתה.
זה קרה בשנת 326 לפני הספירה. יותר מ 2,400 שנה אחר כך, גם כן במזרח הרחוק, איתי מנסה ללמד אותנו מנהיגות. בעידודה הסמוי של ההפקה, בלע איתי את גלולת הרעל הטיפוסית של "הישרדות" ושמה "מנהיגות". איתי לא ידע לעצור בזמן וקומם עליו את כל העדר. מה בסך הכול רצו השורדים?! לשכב קצת על החוף? לשיר שירי ארץ ישראל 7,000 קילומטר מהבית? והנה בא איתי ומשחק ב"צופים".
מנהיגות היא לא חלוקת הוראות ומשימות, אלא הפעלה פאסיבית של אנשים מתוך שכנוע עצמי. בפרט ב"הישרדות". שבט האוהדים עשה בדיוק מה שהייתי עושה אני אם מישהו היה מנסה להוריד אותי מהערסל - לשלוח אותו הביתה.
לסיום, שמתם לב ששפקס לא מסוגל להישיר מבט למצלמה ולאנשים על האי? מה זה אומר על הבנאדם? אני אבדוק באחד הספרים של פרויד או קארל יונג ואחזור אליכם.