הברבור
החלק המוצלח בכל עונה של "היפה והחנון" הוא פרק המהפך, או כמו שנהוג לכנותו - הפרק שבסופו כל החנונים נראים כמו לסביות שלבושות כמו ערסים. כנהוג בפרק זה, היפות בוכות וחשות אשמה, חלון הזדמנויות צר המאפשר לחנון שלצידן לעשות עליהן מוב. נכון, המהפך המשמעותי הוא בכלל פנימי ובסופו מסוגל החנון לגשת לבחורה בלי להיחשד כפליט המרכז לאומנות הפיתוי לאחר שרכש את הכישור החברתי החשוב מכולם - הוא היה בטלוויזיה, אבל אנחנו מעדיפים את התהליכים שמגיעים עם מונטאז'ים של הסרת שיער חזה בשעווה.
אבל העונה, המהפך הרגיש מכולם היה של שירלי, לא פלא שגם הראו אותה אחרונה. אולי כי היא באמת חמודה ונוגעת ללב, אולי כי תפיסתית עדיין יותר חשוב לנו שאישה תיראה טוב מאשר שגבר יצמיח ריבועי בטן. בואו נודה שבפרק עצמו המהפך לא יצא כל כך מוצלח, אבל אחרי זה בשלל אייטמי רכילות היא כבר נראתה ממש חמודה.
בכלל, הזוג ההפוך יצר דינמיקה שעדיין לא ראינו. מלכתחילה לא הייתה שם את הרשעות שמלווה את תחילת הקשר בין הזוגות, אולי זה בגלל הבחירה בשירלי - מעין יצור מתוק וקלולסי ונאיבי שאי אפשר באמת להיות מגעילים אליו, ואולי זה בגלל שהמייקל הזה, מעבר לזה שבא לו להיות סלב, הוא גם באמת בחור נחמד וקצת ג'נטלמן. כך או כך נוצר ביניהם קשר מתוק וחומל, חברות מפרגנת שאין בה את ההשפלות, העקיצות הקטנות ויחסי הכח שבין החנונים והבנות. זה מקסים, אבל רק כשזה זוג אחד, היינו מתאבדים משעמום עם עונה שלמה כזאת.
למה בר רפאלי פרשה מהסדרה על חייה?
אז בר רפאלי לא תככב בסדרה על חייה. מדכדך. נאלץ להמשיך להסתפק בקשקשי הזוהר שנושרים עלינו מהאינסטגרם והטוויטר שלה, רסיסי קיום שהיו אמורים להתגבש לכדי סדרה אחת על חיים מושלמים. והאמת? מראש לא היה ברור איך היא הסכימה לזה. מהיכרותנו השטחית עם בר אנחנו יודעים שהיא לא זורמת, אם היא הייתה קצת יותר חרדה לפרטיותה, היא כבר הייתה בתכנית להגנת עדים. תמיד נדמה שהיא פסע מהחלפת שם, ניתוח אף ועקירה לעיירת דייגים נורווגית תחת זהות בדויה.
כך או כך, בסופו של דבר לא היה יוצא לנו מזה כלום. הרי אנחנו כבר יודעים שהיא מסננת כל זרזיף של חוסר מושלמות ומקפידה, קצת כמו התקשורת הצפון קוריאנית או מתעמלות סיניות באולימפיאדה, על הצגת חזות אחידה שאמורה לשכנע אותנו שמדובר בבחורה המבסוטה ביותר בעולם. חולשות? קונפליקטים? ריבים עם אמא? מאבקים עם המשקל? כל אלו לא עוברים את מסך הברזל. ובסופו של דבר, כמו שכולנו יודעים, מושלם זה משעמם. תסריט מוצלח בחיים לא היה עובר את הצנזורה שלה, תסריט שהיה עובר את הצנזורה שלה לא היה יכול להיות מוצלח.
שוב שלום לכם מבריכת השחייה, אנחנו בלונדון, אתם בישראל
הלוואי וכל פרשני האולימפיאדה היו כמו משה גרטל, באמת. אני אוהבת את הטעויות הקטנות שלו (ובקטנות הכוונה להימור על המנצח הלא נכון, הכרזה עליו והפתעה מכך שהוא לא על הפודיום בסוף), את המתח המיני העדין עם בוקי צ'יש, את הציטוטים האלמותיים, כולל "לא נעים לי לקבור את פלפס, ולכן אטביע אותו", ואת זה שהוא עונה למסרונים מהצופים (כולל אסף לוץ, שימחה ריף ושאר ידידים), למשל כאלו ששואלים אם השחיינים עושים פיפי במים (תשובתו, אגב, הייתה "לפעמים, כאשר השלפוחית לוחצת, ואז מקבלים המים טעם מוזר ושונה").
גם ככה שחייה היא תחום מנג'ס ועמוס בסגנונות ותת תחרויות, עושה רושם שכל מי שהצליח להכנס למים בלי לטבוע הפך את זה לענף, מזל שיש מן גרטל כזה שהופך אותו למבולגן אפילו יותר, מישהו שמח ומתלהב בין שלל קולגות טרחניות ויבשושיות. העובדות השגויות והפרטים הטכניים? הם גם ככה משניים. עבודה טובה גרטל, נוח על משכבך בשלום.
ויצים: כמה קטנים וביי
יש מצב שאסתי גינזבורג תחליף את בר רפאלי בסדרה על חייה. שזה אומר בעצם שהכל אותו דבר, רק עם בופה.
אפרופו מקצי שחייה, הנה הצעה לסלוגן החדש לתחרויות הנשים באולימפיאדה: חזק יותר, מהר יותר, גבוה יותר ובלי ציצים.
העלו את מחירי הסיגריות והבירה. גולד דיגרית? עזבי אותך משיטוטים בכיכר המדינה, כל המיליונרים באונקולוגית.
קריסטן סטיוארט ורוברט פטינסון במאבק משמורת על הכלב. טיילור לאוטנר ביקש שיתנו לו להחליט לבד.
אם רק גל נבו היה שוחה מהר כמו שאריק זאבי מפסיד, היינו יכולים להצליח קצת יותר בכל הקטע האולימפי הזה.
תמונת השבוע:
