פחות משבוע לפני טקס האוסקר, ונראה כי יש מי שכבר ניצח. בעצם, מנצחת: דברה גרניק, שכתבה וביימה את "קר עד העצם" ("Winter's Bone"). הסרט, שנחשב לדל תקציב במונחים אמריקניים - 2 מיליון דולר, מועמד לארבעה פרסי אוסקר: הסרט הטוב ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר, השחקנית הראשית הטובה ביותר, ושחקן המשנה הטוב ביותר. הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל הסרטים העצמאיים היוקרתי "סאנדאנס" ואחר כך בפסטיבל הסרטים בברלין, לפני כשנה.
רק לשם השוואה, כדאי להפנות מבט אל תקציבי הסרטים המתמודדים עם "קר עד העצם" על פרס הסרט הטוב ביותר: "התחלה" של כריסטופר נולאן עלה 160 מיליון דולר, "הרשת החברתית" של דיוויד פינצ'ר עלה 40 מיליון דולר.
גם בקופות בתי הקולנוע נוחל הסרט הצלחה, בטח ביחס לסרט עצמאי (כ-8 מיליון דולר באמריקה), ואם היה יוצא לקולנוע בארצות-הברית בסמוך להכרזה על המועמדויות לאוסקר ולא בחודש יולי, נתוני הקופות היו מרשימים הרבה יותר.
הסרט מציג כעת בישראל וזוכה לשבחי המבקרים המקומיים - קונצנזוס השמור בדרך-כלל לסרטים של בימאים ידועי שם, לבטח לא לצעירה ניו-יורקית אלמונית שזה לה סרטה הראשון באורך מלא.
בראיון בלעדי ל"גלובס", גרניק נשמעת כמי שניצחה את השיטה. "מרבית האוכלוסייה בארצות-הברית, מתגוררת מחוץ לערים הגדולות. הקהל הזה, שמהווה את אמריקה האמיתית, לא מוכר לצופי הסרטים. זה קהל שהסרטים האמריקניים לא פנו אליו".
אבל הקהל האמריקני מעדיף סרטים הוליוודיים מסחריים.
"נכון, אבל יש קהל שמחכה לסרטים שיאתגרו אותו, ויש מפיקים שמוכנים להפיק סרטים למרות שהם יודעים שלא ירוויחו מהם. מספיק להם שהסרט יחזיר את עצמו מבחינת עלויות".
"דווקא בתקופה האחרונה מופקים בארצות-הברית יותר ויותר סרטים החושפים אזורים שונים ולא ידועים, כמו למשל סרטים על קהילת האינדיאנים וקהילת ההיספאנים".
יהיה נכון להגיד שהיפקת סרט בתקציב השווה לתקציב הקייטרינג של סרט הוליוודי ממוצע?
"הסרט עלה שני מיליון דולר, שזה סכום סביר לסרט עצמאי. השתמשנו במצלמה לא יקרה ולא מסורבלת מדי, שגם הקלה על העלויות וגם תרמה לסרט מבחינת סגנון ליווי ההתרחשות".
הלוקיישנים היו אותנטיים, או שחלק מהם ההפקה בנתה?
"הלוקיישנים כולם אותנטיים. במשך שנתיים הפעלנו לחצים על האנשים באזור שישתפו איתנו פעולה, ויכניסו אותנו לסביבת המגורים שלהם. הם היו בהתחלה מאוד חשדניים, הם לא מכירים אנשים מבחוץ, הם חוששים מזרים. הם היו זרים גם אליי, אני באה ממקום שונה כל-כך. אני מניו-יורק סיטי".
במה הדבר התבטא?
"כשהצענו להם להשתכן במלון בזמן שאנחנו מצלמים בבתים שלהם, הם ניתקו לנו את הטלפון בפנים. אחר כך אנשים באזור הסבירו לנו שהם לא מוכנים לעזוב את הבית לשנייה. הם מפחדים שישתלטו להם על הנכסים".
האם חלק מהדמויות שמופיעות בסרט בתפקידי משנה מגולמות על-ידי שחקנים לא מקצועיים?
"כן. האחות הקטנה של רי (מגולמת על-ידי ג'ניפר לורנס, אליה נגיע בהמשך, מ.ש). צילמנו בבית שלה והחלטנו לקחת אותה לתפקיד בסרט. כך גם הזמרים שצילמנו בספונטניות, כשהם שרים בבתים שלהם בערב חברתי, או האנשים שבאחת הסצנות היו בבר, וגם כמה מהדמויות הקשוחות שהופיעו בסרט בתפקיד שלא רחוק מהם עצמם".
החצר האחורית של אמריקה
"קר עד העצם", ללא ספק יצירת מופת, הוא סרט שחודר לעצמות. העלילה שלו מתרחשת בדרום מדינת מיזורי, באזור הררי שם חיים סוחרי סמים, שוחטי חזירים, חקלאים ויצרני עורות מעובדים. גיבורת הסרט היא רי דולי בת ה-17, שמתבשרת על-ידי השריף שאם אביה, סוחר סמים המבוקש על-ידי המשטרה, לא יופיע למשפט שלו בעוד כשבוע ימים, היא ומשפחתה (אמה החולה ושני אחיה הקטנים) ימצאו עצמם חסרי בית. רי הקשוחה מבטיחה לשריף שהיא תמצא את אבא שלה. היא מסתובבת במקומות המפוקפקים והמסוכנים שבהם נוהג אביה לבלות, ולא נרתעת גם כשהיא ניצבת מול סכנת חיים של ממש.
הסרט ריאליסטי, עשוי כאמור היטב וחושף את החצר האחורית של אמריקה. עולם שאמריקה לא מכירה, ואולי גם לא רוצה להכיר - גם לא דרך הקולנוע.
ג'ניפר לורנס המגלמת את רי, נחשבת לאחת השחקניות המבטיחות בקולנוע האמריקני, הרבה בזכות הופעתה ב"קר עד העצם". תצוגת משחק יוצאת מן הכלל, שזיכתה אותה, כאמור, במועמדות לאוסקר. האם תזכה? סביר להניח שלא. אמריקה מאוהבת בנטלי פורטמן, כוכבת "ברבור שחור" של דארו ארנובסקי, והתחזיות נוטות בעדה.
גרניק, ג'ניפר לורנס הייתה הבחירה הראשונה שלך?
"לא. לא הייתה לי שחקנית מועדפת. לא הכרתי את ג'ניפר לפני כן. היא עברה אודישנים, כמו שחקניות רבות אחרות, ולבסוף בחרתי בה. היא הייתה מאוד מסורה, ובאה לאודישן עם מחויבות מאוד גבוהה. היא נקשרה מאוד לדמות של רי. ג'ניפר עבדה מאוד קשה בשביל להיכנס לעולם של הדמות. מצד שני, היא נולדה וגדלה בקנטאקי, כך שהעולם הזה מאוד מוכר לה. השורשים שלה נטעו בה סגנון דיבור שמצלצל מאוד כמו השפה של הדמות של רי. היא הכירה את הסלנג המקומי, שהופיע בתסריט. המשפחה שלה סייעה לה ברכישת מיומנויות של ציד ושימוש בנשק. אני שמחה שהייתה לנו הזדמנות לעבוד ביחד".
לורנס לא עלולה להתקלקל בתעשייה ההוליוודית? היא סומנה כאחת ההבטחות הגדולות של הקולנוע האמריקני, שזה אומר גם הצעות לסרטי קיץ קלילים כנוצה.
"התעשייה ההוליוודית מניפה אותך למעלה ואחרי זה יורקת אותך החוצה בלי להתבלבל. זה קורה המון, ראיתי את זה קורה להרבה שחקניות מוכשרות. ג'ניפר היא שחקנית רעבה, לא יודעת אם היא תוותר על השתתפות בסרטים עצמאיים. אבל יש הרבה אנשים שנותנים לה עצות, שמסייעים לה להחליט מה טוב בשבילה, כך שאי אפשר לדעת מה יילד יום. אני מקווה בשבילה שהיא תמשיך לבחור נכון".
