"אני מאמין שהכניסה לתעשיית המוזיקה המקומית בעיתוי הנוכחי היא רעיון מעולה. מעבר לכך, אם לא הייתי מאמין בזה לא הייתי מרשה לעצמי לקדם מיזם שמטרתו הכשרה מקצועית-עסקית של אנשים המעוניינים לשגשג בתעשייה. אני חייב להאמין, כדי שאוכל מעשית ומצפונית להכשיר אותם כראוי". כך אומר הקואוצ'ר אלון גל בעקבות צאתו לדרך של מיזם "מדיה באז" שבו הוא שותף עם יאיר ניצני, לשעבר חבר להקת תיסלם ומנכ"ל חברת התקליטים הד ארצי.
"לא אספק שמות של תלמידים פוטנציאליים בשלב זה", מבהיר גל, "אבל אם נעשה חלוקה מהירה על-פי הנרשמים למחזור הראשון - רובם באמת באים מחוץ לתעשייה ומעוניינים להשתלב בה. זה למרות שהרעיון הראשוני התחיל דווקא מהפניות של האמנים עצמם".
"תוכנית לימודים ממצה ויעילה"
גל וניצני הכירו לפני כשנה, כאשר על השידוך חתומה הזמרת-יוצרת מיקה קרני שהייתה בזמנו אחת הראשונות בתעשייה להינתק מחיבוק דוב של חברת תקליטים גדולה, במקרה שלה הליקון, ולהתחיל להקליט ולשווק את יצירתה באופן עצמאי. קרני פנתה לחברת "תות תקשורת ותוצאות", שגל הוא המנכ"ל שלה, במטרה לקבל ייעוץ והכשרה עסקיים שיאפשרו לה לקדם את עצמה טוב יותר. "הצעתי לה להכין רשימה של כל אנשי המקצוע שהיא מכירה כדי שיוכלו לסייע לה", נזכר גל, "שמו של יאיר נכלל ברשימה ואמרתי למיקה: 'בואי נזמן אותו לפגישה ונשמע מה יש לו להגיד'".
ניצני: "יש לי חיבה רבת שנים למיקה, אז הסכמתי להגיע ומפה לשם התחלתי לנהל שיחה עם אלון. באותה תקופה כבר התחלתי לגלגל את הרעיון להקים מסלול לימודי שיכלול את כל הידע הנדרש למי שרוצה להתחיל קריירה בתעשיית המוזיקה והבידור. מתברר שאלון מצידו כבר התחיל לחשוב על מסלול הכשרה מיוחד לקואוצ'רים העובדים בחברה שלו, כדי לתת מענה לאותן שאלות".
גל: "לי אישית, עד לפני זמן לא רב יחסית, לא היה מושג בהתנהלות העסקית של תעשיית המוזיקה והבידור. אבל קיבלתי פידבק מיותר ויותר אמנים שלנו על זמרים ויוצרים הפונים אליהם לקבל סיוע במטרה לנהל את עצמם, ולחילופין אנשים המעוניינים להשתלב בתחום ולא יודעים מאיפה להתחיל. אני, כמי שאמור לספק שירות ללקוח, לא יכול להגיד: 'אני לא מבין בזה'. להיות מוזיקאי, מפיק, מנהל אישי, איש יחסי ציבור, בעלים של לייבל או איש בוקינג זה בעיני כמו כל בעל מקצוע אחר שאני מעניק לו ייעוץ והכוונה. הרעיון של יאיר נשמע בעיני השלמה מושלמת לרעיון שלי, אז אמרתי לו: 'אחת משתי אפשרויות: או שתתחיל את זה לבד ואז אקים מסלול מתחרה, או שנעשה את זה יחד'. לשמחתי, יאיר הסכים שנעשה את זה יחד ובשנה האחרונה עבדנו ללא לאות ביצירת תוכנית הלימודים הממצה והיעילה ביותר".
ניצני: "במהלך השנים אני מעריך במאות את כמות הפונים אלי, בצורה זו או אחרת, שביקשו שאתן להם טיפים איך להשתלב בתעשייה, או אנשים שכבר פעלו בתעשייה ונקלעו למבוי סתום ולא ידעו מה לעשות. בשלב מסוים פשוט אמרתי: 'רבאק, כמה אפשר. בוא נרכז יחד את אנשי המקצוע שרכשו בשנים של עבודת שטח את כל הידע הדרוש לתת מענה לשאלות האלה ונטפל בעניין בצורה מסודרת'".
"חייבים להבין את העסק על כל צדדיו"
רשימת המרצים שהרימו את הכפפה ומיועדים לחלוק מניסיונם רב השנים עם תלמידי המחזור הראשון של "מדיה באז" כוללת בין השאר את יאיר לפיד, יזהר אשדות, דן דן מטיוק (עורך מוזיקלי בתחנת הרדיו גלגל"צ), חיים שמש, אייל גפן, קובי (סאבלימינל) שמעוני, מיכאל תפוח, אשר ביטנסקי, גדי אורון ועוד. לדברי ניצני: "לא היה אחד שפנינו אליו שלא הסכים מיד להתגייס, ויש עוד רשימה ארוכה של אנשי מקצוע המתקשרים אלינו ומבקשים להשתלב כמרצים ואין לנו עדיין מה לעשות איתם".
מה הייתה נקודת המוצא שלכם כאשר התחלתם לבנות תוכנית לימודים למחזור הראשון?
גל: "שחייבים להבין את העסק על כל צדדיו כדי להיות חלק ממנו. העידן שבו זמר אומר: 'אני רוצה להתעסק רק במוזיקה, כי אני לא מבין כלום בכסף' חלף מהעולם. בעיני, אין היום לזמרים הפריבילגיה הזו, ומדובר בגישה הפוכה למה שהיה מקובל עד לפני כמה שנים, כלומר מצב שבו מנהל אישי או חברת תקליטים, אמרו לאמן: 'אתה תשיר ואני אטפל בכל השאר'. כולנו יודעים איך זה נגמר. יש אינספור סיפורים בתקשורת על תביעות משפטיות של אמנים מובילים שקמו יום אחד, אחרי 20 שנה של עבודה משותפת עם אותה חברה, ונזכרו לשאול לאן נעלם הכסף?".
אתה מתכוון לריטה ולרמי קליינשטיין.
ניצני: "גם, אבל מה עם אריק איינשטיין שכבר 50 שנה במקצוע ועדיין טוען שהוא לא מבין כלום חוץ מלבוא לאולפן ולשיר? אני, כמנכ"ל חברת הד ארצי, אמרתי תמיד לאמנים שהוחתמו אצלנו: 'החוזה הזה הוא אולי הנייר הכי חשוב שתחתמו עליו בחיים. תבדקו כל אות בשבע עיניים לפני שאתם מתחייבים', ועדיין היו לא מעטים שמאוחר יותר טענו שניצלו ורימו אותם כי הם 'לא ידעו על מה הם חותמים ורק רצו לעשות מוזיקה בכל מחיר'. זה קריטי בעיקר בשוק קטן כמו אצלנו, שבו כל סכום שאמן אמור להרוויח עשוי להיות משמעותי עבורו לקיום היומיומי".
גל: "יש גופים המופקדים על זכויות אמנים, תמלוגי יוצרים, תמלוגי מבצעים. מצטברים לזכותם סכומי כסף המגיעים להם כחוק ורבים מהם אפילו לא יודעים שקיימת עבורם האופציה לקבל את הכספים האלה כי 'הם לא מבינים בזה'".
ניצני: "בשוק הבינלאומי אמן כמו בון ג'ובי יכול להרשות לעצמו להגיד: 'יש לי צבא של עורכי דין המטפלים בכסף שלי'. בארץ זה לא יכול לעבוד ככה'".
גל: "אתה יודע מה? בעיני גם בון ג'ובי כזה לא יכול להרשות לעצמו להיות בור ועם הארץ בעסקים. מה, לאונרד כהן לא אכל אותה בגדול עם רואה חשבון שעבד מולו שנים ובסוף ברח עם כל הכסף שלו? גם אם זה קורה אחת לכמה שנים, אמן חייב שתהיה לו האופציה לדרוש לראות דו"חות כספיים ולדעת בדיוק על מה הוא מסתכל. חייבים ללמוד ולהתעדכן כל הזמן. בעיני, מנהל אישי של אמן שלא יודע לנצל את כל אופציות השיווק והקידום באינטרנט לטובת הלקוח שלו חייב להתפטר".
_b.jpg "יאיר ניצני חתונה אלון בן דוד (צילום: אלעד דיין)")
אני עובד עכשיו עם זמר-יוצר, לא אחשוף את שמו כי מדובר בפרויקט בתכנון, שהוציא אלבום בחברה גדולה ולא הצליח. עכשיו הם לא משחררים אותו מהחוזה, אבל מוכנים להשקיע רק סכום מינימאלי באלבום הבא שלו והוא חודשים במצב של דיכאון קליני. כששאלתי אותו כמה כסף כן מוכנים להשקיע בו הוא לא ידע. אמר: 'אין לי מושג, אני לא מתעסק בכסף'. זה היה מדהים בעיני. אתה נותן לעצמך להידרדר ככה נפשית, ולא בודק אפילו מה האופציות שלך לעשות משהו בנדון? אז עכשיו יש לנו תוכנית עבודה הבנויה כולה על הפוך על הפוך. לקחת את כל הרע ולעשות טוב.
"הזמר הזה ייצא בקרוב בקמפיין תחת הכותרת: 'לא רוצה להוציא דיסק', הכולל חלוקת אריזות ריקות של דיסקים והפנייה לתיבת הדואר הפרטית בבית שלו שם יוכלו אנשים לחבר מכשירי Ipod ולהוריד שירים חדשים ישירות. סאבלימינל, שיהיה אחד המרצים שלנו, עובד עכשיו על אלבום דאנס ובמהלך ההקלטות גילה כמה מוזיקאים צעירים שהגיעו להישגים מדהימים עם ציוד ביתי ומחשב נייד, בהם שני חבר'ה המקבלים הזמנות להופיע בחו"ל ולהרקיד עשרת אלפים איש במסיבה ענקית אחת אבל לא עושים מזה כסף. הוא אמר לי: 'עשר דקות איתם ואני מסביר בדיוק איך לתרגם את ההצלחה לכסף בחשבון הבנק'. אז למה שזה ייגמר שם? למה שהוא לא יסביר את זה לתלמידים שלנו? בגדול, הרעיון הוא שכולם ירוויחו. זה אלף בית באני מאמין שלי. אם שני הצדדים לא מרוויחים אין טעם לבנות עסק".
יש שיטענו, ובצדק, שזו אחת התקופות הקשות לתעשיית המוזיקה בישראל והקמת מכללה כזו דווקא עכשיו היא סוג של הבטחה לקריירה שספק אם תתממש.
ניצני: "זו בדיוק הסיבה שאנחנו לא מבטיחים כלום. אי אפשר להבטיח. אנחנו נותנים את הכלים כמיטב יכולתנו, אבל כל אחד יעשה בהם מה שהוא מוצא לנכון ונקווה לטוב. המטרה היא לרכז עבור המעוניינים במסגרת מסודרת אחת את כל הידע שבמשך שנים אפשר היה ללקט רק בעבודות שטח ובפועל ללמוד תוך כדי העשייה. חיים שמש, שהוא כיום אחד המפיקים הבולטים בארץ, התחיל את דרכו כסאונד-מן בהופעות של דני סנדרסון והכול עובר חביבי. אני הבאתי אותו בזמנו לחברת הד ארצי כמנהל המחלקה העברית. עכשיו אנחנו נותנים אופציה לגב אקדמי בתחום, וזה לא היה קיים בעבר בארץ. הרי אם מגיע מישהו למשרד הפקות ואומר: 'תנו לי עבודה', השאלה הראשונה שישאלו אותו היא: 'מה עשית בתחום עד היום?'. אם הוא יענה: 'כלום, אבל אני ממש רוצה לנסות' זה לא נשמע מבטיח. אם הוא מגיע כבוגר מכללה, בתוספת הכשרה מקצועית מעשית בפרקטיקום, זה כבר נשמע אחרת לגמרי".
"אני זוכר שהמצאת הווקמן הייתה מהפכה"
גל מדגיש כי אחת המטרות העתידיות של "מדיה באז" היא לספק שירותי כוח אדם בתחום. "אם גוף מסוים צריך אנשי מקצוע מיומנים", הוא אומר, "נוכל לספק אותם ממאגר הבוגרים שלנו. לעצם השאלה, אני דווקא חושב שזו תקופה אידיאלית. תראה כמה אופציות קיימות כיום, שלא היו זמינות עבורי כנער שאהב לשמוע מוזיקה. אני הייתי צריך לקנות בחנות תקליטי ויניל, להסתגר בחדר עם המערכת הישנה והפטפון, ולשמוע שירים רק בפרטיות ביתי. אני זוכר שהמצאת הווקמן הייתה מהפכה, כי פתאום אפשר היה לשמוע מוזיקה גם מחוץ לבית. כיום כל מכשיר טלפון נייד הוא גם ספק מוזיקה המכיל אלפי שירים לפי בחירה אישית. האינטרנט מאפשר לכל יוצר להגיע לקהל מיידית וללא תיווך. כל הכלים קיימים, צריך לדעת רק להשתמש בהם נכון".
איך מגיבות חברות התקליטים הגדולות כלפי מיזם "מדיה באז"? הרי בפועל אתם מקדמים מסר הפוך למה שהן משדרות. חברת תקליטים רוצה לשלוט באמנים וברפרטואר שלהם. אתם אומרים: "נלמד אתכם לעשות הכול לבד".
ניצני: "הייתי אומר שבינתיים הן יושבות על הגדר. אין תמיכה גורפת אבל גם לא התנגדות עקרונית, ואנחנו בהחלט רוצים לשלב בפרקטיקום שלנו גם עבודה של בוגרים בחברות התקליטים. קיבלתי כמה פידבקים מבעלי תפקידים בחברות שלפיהם נדמה להם שאנחנו קצת יורדים עליהם, אבל לא זו המטרה שלנו".
גל: "אני קצת יותר נוקשה מיאיר בגישה שלי. אני אומר: 'בעיה שלכם'. אי אפשר לשמר בכוח את הסדר הישן, חייבים להבין לאן נושבת הרוח ולהסתגל בהתאם. אני משוכנע שגם אנחנו, כשנתחיל לתכנן את שנת הלימודים הבאה, נשלב תכנים חדשים לגמרי כי התעשייה הזו משתנה מיום ליום ולפעמים גם לנו קשה לעקוב".
מה ייחשב בעיניכם להצלחה?
ניצני: "פשוט מאד, שהבוגרים שלנו יעבדו בתחום. שבאתר הרשמי שלנו אפשר יהיה לראות שמות של בוגרים, בצמוד להסבר קצר איפה הם עובדים כיום בתקווה שזה יהיה בתעשייה".
תוכנית הלימודים של "מדיה באז":
המחזור הראשון: ייפתח במאי, יכשיר 32 איש
המטרה: להעניק הכשרה מקצועית-עסקית למעוניינים להכיר מקרוב את רזי תעשיית המוזיקה בארץ לגווניה
הפורמט: שנת לימודים אקדמאית הכוללת 130 שעות, ב-24 מפגשים בני 4 שעות כל אחד
הסטאז': 30 שעות מעשיות בפיקוח ובליווי צמוד באחת החברות המובילות בענף - הפקות, יח"צ, אולפן הקלטות וכו' - על-פי העדפת התלמיד
מחיר: 6,700 שקל למחזור הראשון, 9,000 שקל למחזורים הבאים