עמוק בלב, כל אחד רוצה שיקראו את הטוקבק שהוא כתב. אחרת, בשביל מה להשקיע זמן ושרירי אצבע? (לא שאנחנו באמת כותבים טוקבקים, אבל אתם יודעים, כל המשועממים האלה שכן כותבים – עליהם אנחנו מדברים). והאמת, לא מדובר במשימה פשוטה. הסטטיסטיקה מלמדת כי מדי יום עולים לאוויר כ-1,923 טוקבקים על כל מנחם מהמרכז אחד *, ואם תכפילו את זה במספר המנחמים שאתם מכירים, ובכן, אתם מבינים – יש הרבה מאוד טוקבקים ברשת.
עכשיו. אדם מן היישוב, גם אם הוא ממוצע, משועמם, או חלילה מנחם מאזור המרכז – גם לו יש שאיפה כמוסה וטבעית, להיות מיוחד, נחשב ופופולארי. כולנו מחפשים אהבה, ותסכימו איתי שהאינטרנט הוא מקום די מסריח לחפש בו מושג אמורפי ונידח שכזה. אבל אם כבר הגעתם למצב המביך שבו אתם קוראים את זעקתכם לעולם בפורמט קצר שממוספר בקפידה ומסונן בפחות קפידה מתחת לכתבות של משועממים אחרים, בואו נשתדל שמישהו יקרא את זה. או בקיצור, קבלו אותו במחיאות סמיילים סוערות – המדריך למטקבק הפופולארי בחמישה צעדים:
א) קודם כל – תתנתקו. כל קשר בין התגובה שלכם לבין הכתבה, שלא לומר המציאות, מקרי לגמרי. להגיב על תוכן הכתבה זה הכי 2002, גורם לכולם לחשוד שאתם יחצ"נים של משהו, וכל עוד הטוקבק שלכם לא כולל תמונות של בר ברפאלי בבגד ים קטן – גם לא מושך את העין כלל וכלל. למשל, כתבה בנושא, הממ, כל נושא שהוא, תזכה למטח תגובות נרעדות אם רק תזכירו את חיבתכם לתינוק מבית טרימבובלר.
ב) אם הפנמתם את העיקרון הקודם, אתם בשלים להנחיה הבאה: היצמדו לנושאי הליבה, אלה שבלעדיהם אתם סתם עוד אחד שיודע (ע"ע "אחד שיודע – הדור הבא"). ממש כמו "אופן ססמי", ברחבי הקוסמוס מתרוצצות מספר מילות מפתח שיקפיצו את פופולאריות הטוקבק שלכם משל ישבה אימכם על המחשב שעות רק כדי להוסיף לכם צפיות (זאת לא הדרך!!).
בקיצור, נשמע פאסה, אבל מדובר בחוק טבע, אש התמיד של עולם הטיקבוקים: לומר ש"שביתת שדות התעופה היא פשוט שערורייה, וזה הכול בגלל נינטטט", נניח, לנצח יהיה הרבה יותר אטרקטיבי מסתם "אני שונא את אלעל" (או לפחות עד שנשכח מי זאת נינט. מסוגלים לדמיין מצב כזה?). גם חתימה כ"נינט ויודה, תל אביב", תשיג את האפקט המבוקש.
ג) אחד שיודע כבר מזמן פינה את מקומו לאחד שיודע – הדור הבא. היום, בשביל להיות אחד שיודע, עליכם להביא הוכחות, רצוי חותכות, לפיהן אתם מבינים עניין. על כתבה על רצח רבין, למשל, מומלץ להגיב כ"אחיו הבכור של יגאל, הרצליה", ועל כתבות בנושא "מונית הכסף" רצוי לחתום כ"בן דוד של יונית". על ענייני דיומא, די לחתום כ"עליזה אולמרט, נמאס לי כבר מאהוד – אני יוצאת מהארון", או סתם "אחיינה החורג של בר רפאלי" על מנת לייצר את באזז הכניסות הרצוי.
ד) היו הקורבן, זה מעורר אמפתיה (מי יודע, אולי עוד תקבלו שילומים). דוגמאות להמחשה: "אני יודע שהעורכים יסננו אותי כי הם כולם שמולאנים פרוטקציונרים שגרים בתוך הלביבות בטטה של אורנה ואלה", או "כל הבבונים המושחתים פה סותמים פיות כי הם לא רוצים לגלות לכם ש" וכו'. הציבור קונה קונספירציות, זה סקסי. אם עד היום מסתובבים בינינו מספר אנשים שבטוחים שפרס רצח את רבין, אתם וודאי מסוגלים לשכנע חצי מדינה בדוגמות כגון – שירי מיימון היא טרנסג'נדרית. אזהרה: לא לנסות על נינט (ע"ע "נושאי הליבה").
ה) או שסתם תתחנפו (להלן – "וואו, אתר מצויין, למרות שרצחתי את ארלוזרוב"). לא בטוח שמישהו יקרא את זה, אבל לפחות תוכלו להיות בטוחים שדברכם לאומה יישמע.
* כל הנתונים בכתבה מופרכים לפחות כמו כל שאר הדברים שאתם קוראים עליהם בתקשורת.