שמועות מהארץ טוענות שהחודש תהיה נהירה של ישראלים ללונדון. השילוב בין חופשת חנוכה, הסיילים של כריסמס ונפילת הפאונד הוא סיבה מצוינת לקפיצה קטנה להיכלי השופינג של רח' אוקספורד. אז לרגל פתיחת עונת התיירות, הנה יומן המסע שערכנו לזוג חברינו מיכל ויונתן, שאמנם הגיעו רק לוויקנד, אבל הפגינו הספקים די מרשימים.
שישי, 17:00 – Trafalgar square, National Portrait Gallery
למרות איחור של אל על שעיכב את כל התוכנית בכמה שעות, הזוג הצעיר הספיק להגיע לתערוכה של אנני לייבוביץ בנשיונל פורטרט גלרי. התערוכה הנודדת, שנחתה בלונדון עד פברואר שנה הבאה, מציגה עבודות של צלמת הדיוקנאות החשובה בעולם לצד תמונות מחייה האישיים. ב-40 השנה האחרונות עברו חשובים ומפורסמים רבים מול הצלמת הברוקלינאית, ומכולם היא הצליחה להוציא משהו שהוא קצת מעבר לדמותם הציבורית הידועה. ולא פחות מעניין - בין הצילומים הגדולים מהחיים מוצגות גם תמונות קטנות ומשמעותיות באמת עבור לייבוביץ עצמה, כמו תיעוד בתה הראשונה, הוריה המזדקנים וחברתה הטובה שנפטרה מסרטן.
בהיותם זוג יחסית צעיר ורומנטי, שלחנו את אורחינו למסעדת הגלריה שבקומה הרביעית המשקיפה על הסקיי ליין של לונדון. אולי לא המקום הכי מתוחכם, אבל אחת מנקודות התצפית המדהימות בעיר.
שבת, 9:30 – Charlote Street
ברוח ההספקים, וגם בגלל שבגילנו מתעוררים מוקדם אפילו בשבת, בתשע וחצי כבר היינו בדרכנו לארוחת בוקר בשרלוט-סטריט הוטל. ארוחות הבוקר הטיפוסיות של האנגלים ידועות לשמצה בכמות השומן והשעועית שבהן, וצריך לחפש בקפידה כדי למצוא איזה אומלט איכותי. רח' שרלוט, שהוא סוג של רמת-החייל לונדוני שכולל חברות מדיה ומסעדות, ממוקם בחלק הצפוני של הווסט-אנד וידוע כאחד המרכזים הגסטרונומים של העיר. להבדיל מאזור סוהו ההומה, בסביבתו של רח' שרלוט הרבה פחות תיירותי והסיכוי לאכול טוב (משימה לא פשוטה לכשעצמה בלונדון) גבוה הרבה יותר.
שבת 11:00, Hidepark, Serpentine Gallery
הביקור בתערוכה של ג'רארד ריכטר בסרפנטיין ייזכר אצלנו כאירוע שנוי במחלוקת. חלקנו האחד, מבלי להיכנס לשמות, סירב להתרשם מאוסף הריבועים הצבעוניים שתלויים על הקירות, וחלקנו האחר טען שעשר דקות זה לא ממש מספיק כדי להתרשם.
אבל לגלריה הקטנטנה, שמאז שנות ה-70 מארחת את גדולי האומנים בני זמננו לתערוכות נושא, יש יתרון אחד מרכזי. בין אם אהבתם את מה שתלוי על הקירות או לא, הטיול סביב האגם היפיפה שמשתרע ליד הגלריה שווה את כל הביקור.
שבת 13:30 –Marylebone ,L'entercote
מנהג ידוע בקרב מכרינו המגיעים לעיר - לסור לביקור במסעדת הסטייקים ל'אנטרקוט. ללא ספק מהמקומות הטעימים בלונדון, אם כי לא מאוד ידידותי למשתמש. בדיוק כמו סניף האם הפריזאי הוא נפתח לשתי ארוחות ביום, מ-12:00 עד 15:00 ומ-18:30 עד 22:45, ללא שום אפשרות להזמין מקום מראש. מי ששרד את התור המשפיל, לעיתים קרובות תחת גשם, יופנה על ידי מארחת עם גינונים צרפתיים עצבניים לשולחן קטן וצפוף בין שורות של עשרות סועדים. ומי שחושב שהנה, סוף סוף אפשר להזמין מתוך התפריט המגוון – זוכה להפתעה האמיתית. בל'אנטרקוט נטול התפריט מגישים רק מנה אחת - סטייק וצ'יפס. אבל, כפי שהסכמנו שוב בעודנו מנגבים עם הבאגט את שאריות רוטב הפלפל המפורסם והסודי של המקום, זה כנראה אחד הסטייקים הטובים שתאכלו בחיים.
שבת 19:30 – Playhouse Theatre, La Cage Aux Folles
למרות שהוא סטרייט, והיא בכלל רצתה בילי אליוט, הצלחנו לשכנע את יונתן ומיכל ללכת למחזמר "כלוב הציפורים". מה שהתחיל בשנות השבעים כמחזה צרפתי הומו פוליטי והפך לשני סרטים מצליחים, זוכה עכשיו לתחייה מחודשת ורבת מכר בברודווי ובווסט-אנד. La Cage הוא קומבינה מנצחת של דראג שואו עם אמירה חברתית – קצת פחות פרובוקטיבי היום, יותר מ-30 שנה אחרי שנולד - אבל עם הרבה יותר נצנצים. למי שיחכה קצת מצפה שידרוג, מאחר ומאמצע ינואר גרהאם נורטון אמור לשים על עצמו שמלה ולהיכנס לתפקיד הראשי.
שבת 23:30 – Totenham Court Road, The End
"The End" הוא אחד המועדונים האחרונים בלונדון ששרדו את סצינת הרייבים של שנות ה-90. שתיים מהסיבות להיותו מהמובילים בעיר כבר יותר מעשור הן הבעלים הנוצצים - מיסטר סי (סולן להקת האייטיז ה"שיימן") ולאיו (החצי השני של בושווקה) - מאחרוני המגה-די.ג'ייז שעוד נותרו. למרות היותו אחד המועדונים הפחות ממוסחרים בלונדון, ממוקם "The End" באופן מופלא ממש במרכז העיר – מה שאיפשר לנו לכלול אותו בליינאפ הצפוף מבלי לסחוב את האורחים המותשים לפרבר מרוחק. אבל את ההמלצה הזו אין ממש טעם שתשמרו, אלא אם כן תגיעו ללונדון בשבועות הקרובים. בינואר הקרוב, אחרי 13 שנות פעילות משגשגות ועקב מכירת הבניין בו הוא שוכן, יסגור המועדון את דלת הברזל הענקית שלו, לתמיד.
ראשון 10:00 – Camden, Regent's Canal
אחרי שסימנו וי על כמה מהאתרים ההכרחיים, הגיע הזמן לחוויה אלטרנטיבית באמת. סיור התעלות.
משום מה, למרות שרואלד דאל ודני קרמן כתבו עליהם ספרים, התמזה ותעלותיו מעולם לא היו על הכוונת של מבקרים בעיר. המסלול החביב עלי מתחיל מהשוק המקורה של קמדן (The Lock) וממשיך מספר קילומטרים לאורך המים דרך Regent Park עד לאיזור Little Venice, שלמרות שמו דווקא מזכיר יותר את אמסטרדם. הדרך רצופה בסירות מגורים ובהפתעות כמו מבצר קטן, בית פגודה יפני וכלוב ענק של ציפורים. מיטיבי הלכת גם יכולים בדרך לעלות ל-Primrose Hill (יש שלט) ולטפס על גבעה שמשקיפה על כל עיר.
ראשון 13:00 – Tate Museum, Fransis Bacon
רגע לפני שכולם התחילו לדבר על "ואלס עם באשיר" (שפתח פה השבוע), האירוע התרבותי החם של העיר הייתה התערוכה של פרנסיס בייקון – אחד הבריטים היחידים ברשימת הציירים החשובים של המאה הקודמת וסוג של גיבור תרבות לאומי. התערוכה המקיפה מקבילה בין יצירתו לאורך השנים לבין חייו הסוערים והמיוסרים של הצייר שאהב גברים, מין סאדו-מזוכיסטי והירואין. ציוריו של בייקון, בטח כשהם באים במנה כה גדולה, הם חוויה מדכדכת למדי אבל עצמתית ומרתקת. למי שרוצה לדעת קצת יותר – אפשר לרכוש במקום את הסרט "Love Is A Devil" עם דרק ג'קובי בתפקיד הצייר הדיכאוני ודניאל קרייג כאהובו שהתאבד. לא מאוד קומוניקטיבי, אבל הזדמנות חד פעמית לראות את ג'יימס בונד מצליף לאני קלאודיוס על הישבן.
ראשון 20:00 – Whitechapple, New Tayabs
אירוע הסיום הקולינארי של סוף השבוע הסוער נקבע ב-New Tayabs: מסעדה פקיסטנית הממוקמת במזרח העיר. מדובר במוסד ותיק ופופולרי להחריד, שבאופן קבוע מפוצץ עד אפס מקום בסועדים ובממתינים.
מצוייידים במקומות מוזמנים חלפנו על פני עשרות העומדים בתור והושבנו בצמוד למשפחה פקיסטנית מרובת ילדים. קצת רועש, אבל בהחלט סימן לאותנטיות. ובשם האותנטיות, את האלכוהול צריך להביא מהבית. ובהחלט מומלץ להביא כדי לצנן קצת את האוכל החריף.
אפילוג
יונתן ומיכל עזבו את העיר ביום שני, עייפים אך מרוצים. בבוקר עוד הספיקו לסיייר בטופ-שופ, אז גם נרשמו הישגים נאים בנושא השופינג. בשיחת הסיכום, ציינו הצדדים לחיוב את התכנון הקפדני שלא השאיר יותר מידי מקום להתלבטויות, וזה קריטי למי שברשותו רק כמה ימים בלונה פארק הענק שנקרא לונדון. גזרו ושמרו, בקיצור.