יש משהו קצת משונה בלהיות יהודי באמצע המולת הכריסמס. סך הכל, מי שגר בחו"ל הרבה זמן, כבר מתרגל שיש להם שם כל מיני מועדים לא תמיד ברורים שההשפעה העיקרית שלהם היא בעיקר עוד יום חופש מהעבודה. מדי פעם אני שואל את החבר'ה במשרד מה זה בדיוק ה- Bank Holiday ומי הוא אותו קדוש פלוני-אלמוני שבגללו צריך לדחות את הפרזנטציה בעוד כמה ימים, אבל בסך הכל חגי הנוצרים חולפים כאן בלי שיש ממש צורך להתעמק בהם. חג המולד, לעומת זאת, הוא לא עוד חג שחולף לו בקלילות, אלא פסטיבל מטורף שמעסיק פה את כולם במשך חודש שלם.
וכך גם אני, שבימים כתיקונם הייתי לועס עכשיו סופגניות ולוקח את האחיינים לפסטיגל, מוצא את עצמי משחק סיקרט-סנטה (סוג של גמד וענק) עם חבריי לעבודה. אין ברירה - המשרד אחוז תזזית לקראת מסיבת הכריסמס השנתית, שם תחכה לכל אחד מתנה מהסנטה קלאוס הסודי שלו. גם חלק מחבריי פה, שלא פוסחים על אף אחד מהחגים היהודים, קונים הביתה עץ אשוח - כי הילדים חושבים שזה נורא יפה.
הרחובות עמוסי קישוטים, סיילים וכובעים האדומים שצצים לכולם על הראש, וכל אלה בחסות רשתות המכירה והתאגידים המסחריים, שדואגים שאף אחד לא יישאר אדיש. בצייתנות מרשימה, כולם בולעים את גלולת הסכרין השנתית ומשתפים פעולה – אחרת איך אפשר להסביר את העובדה ש-"Four Christmases" עם וינס ווהן מככב כבר שבועיים בראש רשימת שוברי הקופות? ואפרופו קופות - איגוד הסוחרים של רח' אוקספורד (כן, יש איגוד כזה) דיווח בגאווה על סך של כ-50 מיליון פאונד שבוזבזו שם במהלך הוויקאנד – לא פחות מסוף השבוע המקביל בשנה שעברה. אכן - לא המיתון, לא הטמפרטורות שירדו מתחת לאפס ובוודאי שלא הגשם השוטף הצליחו לעצור את חגיגת השופינג הסוערת.
אבל בתוך כל ההו-הא הזה, הזרות בולטת מתמיד. מצד אחד הכל נוצץ ומסנוור ושונה, והלוואי וגם לנו היהודים היה איזה חג כזה שבו כולם קונים לכולם מתנות. מצד שני, חוסר השייכות לחגיגה מזכיר לנו שגם אם אנחנו נורא מרגישים לונדונים - אנחנו עדיין רק אורחים. עם שירי החג האלה שאנחנו לא ממש יודעים וסיפורי המסורת שלא ממש למדנו, קשה להגיד שאנחנו מבינים ממש לעומק מה בעצם קורה פה. מזל שצפינו במספיק סרטי כריסמס אמריקאים בחיינו כדי לדעת שהאלה עם הזקנים והמצנפת הם לא סתם עוברי אורח הזויים. ואם זה לא מספיק – בחודש דצמבר נזכרים פתאום שהחורף פה הוא לא צחוק. מזג האוויר הצונן והחביב הופך לקור מקפיא, וכבר אי אפשר לצאת מהבית בלי שלל עזרים טקטים ושכבות לבוש.
וכך, למרות שדווקא חשבנו להישאר בלונדון ולהמשיך בחגיגת הקניות-קונצרטים-הצגות הרגילה שלנו באווירת החג, החלטנו שאולי כדאי שננסה איזו אלטרנטיבה קצת יותר שקטה ושימשית. נכון, אנחנו כבר בחו"ל, אבל אולי בכל זאת כדאי לנסוע לחו"ל אחר, הכי רחוק שאפשר מהמרוץ המטורף של העיר הגדולה.
אז את מתנת הסנטה הסודית שלי כבר קניתי והפקדתי למשמרת בידי מארגני המסיבה, שאחמיץ. הודעתי לחברים שאת חווית הבוקסינג-דיי (היום שלאחר הכריסמס בו כל החנויות מורידות חצי מחיר) יעברו השנה בלעדי. איפסנתי במגירה את כובע הסנטה קלאוס שחילקו במשרד וביקשתי שישימו לי בצד את כל הגלויות המצוייצות שמגיעות בדואר. החל מיום שני אנחנו בגואה, בבקתת קש שלפחות לפי האינטרנט נראית שקטה וקסומה. עם קצת עזרה מהאייפוד וכמה ספרים טובים, יכול להיות שגם לא נשתגע מהשלווה הפסטורלית. וחנוכה שמח לכולם.