"השחקן ניסים עזיקרי עליו השלום היה אומר: 'אם אתה פותח באקראי שלושה דפים במחזה ומוצא בהם טקסטים של הדמות המיועדת לך אז התפקיד גדול מספיק, לך על זה. אם זה קורה רק פעם אחת, חפש משהו אחר'. כשדפדפתי במחזה הנוכחי הדמות שלי הופיעה פעמיים", מפרש דן תורן את החלטתו לחזור לבמת התיאטרון בקומדיה החדשה "לעזוב את פולה" מאת אלירן כספי ובבימויו.
המחזה עלה בימים אלה בתיאטרון גבעתיים ותורן מגלם את צביקה, לוזר נצחי ובעל חלומות המדלג מפרויקט שאפתני אחד למשנהו ומעמיד פני מומחה כאשר בפועל הוא נכשל בכל אשר יפנה. כאמור, הופעתו האחרונה של דן תורן על במת התיאטרון הייתה ב"המתחזה" לצד דורון תבורי לפני 15 שנים.
"אני בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב, ובזמנו הופעתי ברוב התיאטראות הרפרטוארים בארץ", מזכיר תורן נשכחות, "כאשר נכנסתי לתחום המוזיקה בצורה אינטנסיבית יותר ויותר, וזה הפך עבורי מקור פרנסה ראוי, יצא שהתפקידים שקבלתי על עצמי כשחקן היו בעיקר בסרטי קולנוע וטלוויזיה. לא תכננתי לנטוש את התיאטרון לשנים רבות כל כך, אבל איכשהו שכחתי איך משתלטים על אתגר כזה. מה, להגיע כל בוקר לחזרות? לעלות כל ערב לבמה עם אותו טקסט? הייתי צריך, כנראה, את פסק הזמן לפני שיתעורר בי שוב הרעב".
למה זה קרה דווקא בתפקיד הזה?
"קודם כל, התפקיד קומי ואני רוצה כבר שנים לעשות קומדיה. כל מי שהיה בהופעות שלי כזמר יודע שאני מסוגל להצחיק. גם קסמה לי העובדה שזה לא תפקיד גדול מדי, אלא חלק מאנסמבל. בדיוק מה שהתאים לי אחרי כל כך הרבה שנים. יש בי משהו מצביקה, כי גם אני אוהב חלומות גדולים ובוחן מדי פעם הרפתקאות פיננסיות מרחיקות לכת, אבל הייתי רוצה להאמין שאני אחראי יותר ומבין מה שאני עושה. לצביקה אין מושג".
"לעזוב את פולה" הוא מחזה על התפכחות של אנשים עם חלומות גדולים אך מנותקים מהמציאות, שבסופו של דבר נאלצים להכיר בעובדה שרק הפשלת שרוולים ומוסר עבודה בטעם של פעם יובילו אותם להגשמה העצמית המיוחלת. פולה (דינה דורון) היא אלמנה טרייה המנהלת חנות צילום בחולון, ומנסה לתמרן בין דרישותיהן האינסופיות של שתי בנותיה (חגית דסברג ואורנה כץ) ונכדתה החולמת להיות זמרת (אליענה בקייר). בקלחת בוחשים גם בני הזוג של שתי הבנות, האחד שחקן עולה מחבר העמים הרוצה לחזור לרוסיה (אלכסנדר שטנדלר) והשני עסקן קטן שידו בכל (תורן).
"זה צוות שחקנים כמעט משפחתי מבחינתי", אומר תורן, "עם חגית דסברג הופעתי בטלנובלה 'משחק החיים', וזה היה תענוג לחזור ולגלם בן זוג שלה. כששמעתי שהיא אחת המועמדות למחזה המלצתי בחום לאלירן כספי ללהק אותה. גם אורנה כץ חברה טובה שלי, ועם אליענה בקייר כבר הופעתי בסדרה 'ראש גדול' שם גילמתי את אבא שלה".
היה קשה לחזור למשמעת העבודה של התיאטרון?
"ממש לא. אלכסנדר שטנדלר אמר לי כבר באחת החזרות הראשונות: 'אתה כמו דג במים', וכך באמת הרגשתי".
צביקה הוא גם מנהל אישי של אלונה, הנכדה החולמת להפוך לכוכבת רוק. בסצנות המשותפות שלכם אתה לועג לאמרגנים המנסים לרתום בכוח אג'נדות חברתיות ופוליטיות לקריירות של הזמרים שלהם. אלו רעיונות שהבאת מניסיונך האישי?
"הבמאי-מחזאי אלירן כספי הוא גם אחיה של ירונה כספי, זמרת-יוצרת הפועלת בסצנה הרבה שנים וגם הלחינה את המוזיקה להצגה. רוב הרעיונות במחזה שהעניקו השראה לדמות של אלונה באו ממנה. אני אמנם הוספתי פה ושם, אבל הרוב כבר היה כתוב. אבל אני מודה שהסיטואציות מוכרות לי משנים של פעילות בסצנת המוזיקה, ולא אופתע אם אמרגנים או מפיקים מסוימים, אם יבחרו להגיע להצגה, יזהו את עצמם".
יהיה המשך לפעילות המחודשת שלך בתיאטרון?
"הלוואי. עכשיו, אחרי שנפרץ המחסום, אני רק רוצה להמשיך בזה. לבחון עוד ועוד תפקידים. אני בהחלט פתוח להצעות".
"לעזוב את פולה" יועלה בתיאטרון גבעתיים במוצאי שבת הקרובה, ה-4 בחודש, בשמונה וחצי בערב.