גם מעריציו המושבעים ביותר של השחקן-במאי הוותיק, עודד קוטלר, יתקשו להתמודד עם המטמורפוזה החיצונית שעבר כדי לגלם את דמותו של הפילוסוף הגרמני מרטין היידיגר. הסיבה היא כמובן המחזה החדש "הבנאליות של האהבה", מאת סביון ליברכט ("סינית אני מדברת אליך", "תפוחים מן המדבר") ובבימויו של אבישי מילשטיין, שעלה בסוף השבוע האחרון בתיאטרון בית לסין.
היידיגר, מגדולי האינטלקטואלים בגרמניה, ניהל במשך שנים רומן חשאי עם תלמידתו המצטיינת חנה ארנדט, יהודיה סוערת וחדת לשון, שהפכה ברבות הימים פרופסורית בעלת שם עולמי. הרומן בין השניים נקטע בעקבות עליית הנאצים לשלטון והחלטתו של היידיגר להצטרף למפלגה, בשל אמונתו כי אדולף היטלר הוא התקווה הגדולה של גרמניה, אך האהבה לא דעכה. קוטלר מגלם את היידיגר, ליאורה ריבלין מפליאה לגלם את חנה ארנדט המבוגרת, מיכל שטמלר היא חנה הצעירה וקובי ליבנה מגלם תפקיד כפול של חברה הטוב ביותר המאוהב בה כנערה וצעיר ישראלי המגיע לדירתה עשרות שנים מאוחר יותר לראיין אותה תוך שהוא מסתיר סוד אפל משלו.
קוטלר אימץ לצורך התפקיד תספורת צבאית קצוצה ושפמפם דק המזכיר הרבה יותר מדי את דמותו של אדולף היטלר. "בעבר כבר גילמתי רשעים, אבל נאצי עדיין לא", אומר קוטלר, "ברחוב אני הולך רק עם כובע ועדיין אנשים עוברים לצד השני של המדרכה כשהם רואים אותי. לאשתי יש בעיה רצינית להתעורר לצידי בבוקר. הייתי יכול, אולי, ללבוש פאה אבל זה כל כך לא נוח שהחלטתי להסתפר".
באחת הסצנות המטלטלות במחזה נושא קוטלר נאום פטריוטי נלהב לבוש במדי המפלגה הנאצית, כולל צלב הקרס. הדמיון שלו לצורר המטורף מבהיל. "הנאום הוא החלק הכי קשה עבורי במחזה", הוא מודה, "בהתחלה בכלל לא רציתי לגלם את התפקיד, והבמאי אבישי מילשטיין עבד קשה לשכנע אותי. על הכול התגברתי, אבל את סצנת הנאום התחננתי שיורידו ולא ויתרו לי. לא הבנתי איך איש מבריק כמו היידיגר אמור לדקלם קלישאות נבובות כל כך".
והמסקנות?
"הוא האמין בזה. היידיגר רצה להיות גדול הפילוסופים של המאה העשרים, והוא חשב שגרמניה כמעצמת על תבטיח לו את המעמד הזה. העובדה שהוא לא מסוגל להתנצל על מעשיו שנים אחרי המלחמה, בסצנת המפגש עם חנה ארנדט המבוגרת, מעידה כמה היה בתוך תוכו אדם חלש. איש חזק ידע לומר: 'טעיתי', אבל הוא חוזר תמיד על אותו המשפט כאשר הוא נדרש להתנצל: 'זה לא לפי דרכי'".
גם קוטלר וגם מיכל שטמלר כחנה הצעירה, המתאהבת בהיידיגר ומסרבת להרפות, טוענים ש"הבנאליות של האהבה" הוא, מעל הכול ובהתאם לשמו, סיפור אהבה. הרקע ההיסטורי הוא שכבה אחת בעלילה, העוסקת באותה מידה באובססיה ובאהבה החוצה את גבולות ההיגיון. "חנה אומרת במחזה: 'ללב חוקים משלו', וזה מסביר הכול", אומרת שטמלר, "יש מערכות יחסים כאלו, שאתה מאבד בהן כל רציונאליות. אני לא נכנסת לדיון אם זה טוב או לא, עובדתית זה מה שקורה. חוויתי פעם אהבה כזו אז אני יודעת. לא משנה כמה היא עושה לך רע אי אפשר לוותר עליה".
קוטלר מוסיף כי היה חשוב להראות שחנה היא היוזמת העיקרית בקשר והיא המפתה את היידיגר, שהיה ככל הנראה גבר מאופק ומופנם הנשוי לאישה אנטישמית שרדתה בו. "חנה הייתה עבורו פיתוי משולש. הפרי הכי אסור שקיים. גם תלמידה שלו, גם יהודיה וגם בעלת מוח מבריק".
מיכל, קיימת הקבלה כמעט מושלמת בין שפת הגוף וצורת הדיבור שלך במחזה, לזו של ליאורה ריבלין כחנה המבוגרת. עבדתן ביחד?
"ממש לא, ואם זה מה שנקלט בקהל זו מחמאה ענקית עבורי. גם ליאורה וגם עודד שחקנים בקנה מידה מיתולוגי בעיני, אבל מולו יש לי המון סצנות ובשלב מסוים בחזרות הקשר הפך חם ונינוח כי הוא איש מקסים. מול ליאורה, בפועל, אין לי אף סצנה כי אנחנו מגלמות אותה דמות ולא יכולות להיפגש. מה שעדיין משמר בי את יראת הכבוד האדירה כלפיה. לא ניסיתי לחקות אותה, ולמעשה רק בשלבים האחרונים של החזרות היינו יחד באותו החדר".
עודד, אם המחזה יזכה להצלחה לה מקווים תישאר תקוע עם התספורת והשפמפם שנים.
"ברור לי שאהיה חייב להיפטר מהם בשלב מסוים, אבל דיה לצרה בשעתה. אולי יגייסו שחקן מחליף שישא בעול יחד איתי. ששון גבאי, למשל. שירגיש מה זה להסתובב ככה ברחובות תל אביב".