ספק אם צופי "אמאל'ה" יזהו את דינה סנדרסון כשתגיח לרגע, בפרק הרביעי של הסדרה, במדי חיילת. רק חובבי תיאטרון מושבעים מכירים אותה מתפקידיה בהצגות "עקר בית" (הופעה שזכתה אותה בפרס השחקנית המבטיחה בטקס פרסי התיאטרון), "האב" ו"יומן חוף ברייטון". והם גם כמובן יודעים להגיד שהיא הבת של דני סנדרסון.
בניגוד לרזומה המקצועי התופח, החשיפה התקשורתית של סנדרסון ,22, עד היום הייתה אפסית. כשעלה "עקר בית" לפני 4 שנים והפך לאחד הלהיטים הגדולים של הקאמרי היא סירבה להתראיין, וגם כיום היא מקפידה לשמור על פרופיל נמוך.
"זו חוויה מדהימה", היא מסכימה להגיד עכשיו, "הזדמן לי לעבוד מול שחקנים נפלאים, בהם שולי רנד, שהיה אז בתחילת תהליך החזרה בתשובה וגיל פרנק שהחליף אותו. בורכתי בכל הקשור לאנשים מולם אני משחקת. עוד לא נתקלתי בשותף, על הבמה או מול מצלמה, שלא הסתדרתי איתו. בעונה החדשה של 'אמאל'ה' יש לי אמנם תפקיד קטן, אבל רוב הסצנות הן מול צחי גראד המדהים, אז היה שווה כל רגע".
את "עקר בית" כתבה ענת גוב, אשתו של גידי גוב, חברו הקרוב של אביך. מן הסתם, המילה "פרוטקציה" נזרקת לכיוונך לא פעם.
"תמיד יהיה מי שיגיד משהו. אז לא להגשים את החלומות שלי, כי אולי זה מפריע למישהו? לא נתנו לי כלום על מגש. דווקא בסטודיו של יורם אני לא מרגישה לרגע קנאה וחוסר פרגון. גדלתי בבית בו דגלו בבחירה חופשית, ותמיד ידעתי שאוכל לעשות כל מה שארצה וההורים יעמדו מאחוריי. אבא לא מתערב בקריירה שלי, אבל הוא אחד האנשים הראשונים שאשאל לדעתם על הדברים שאני בוחרת לעשות. השני הוא אחי, אדם, שהוא במאי".
את ההומור ירשת מאביך?
"אין לדעת. גובה זה משהו גנטי, אז אולי גם הומור עובר בירושה. אולי אני באמת מרגישה קצת יותר טבעית עם טקסט מצחיק ביד, אבל אני לא מתכוונת להיות קומיקאית נטו".
עושה גם ספונג'ה
סנדרסון כבר השיגה את כל מה שתלמידות בית ספר למשחק חולמות עליו: דריסת רגל בתיאטרון רפרטוארי מוביל, הופעות שזכו לשבחי הקהל והמבקרים, מושב בפאנל של רצועת הלייט-נייט הסאטירית "טינופת" ב-HOT, וכאמור תפקיד בעונה השלישית של "אמאל'ה". עם זאת, ולמרות הרזומה המשפחתי, היא מתעקשת בתוקף להמשיך בלימודי משחק מסודרים.
"זה לא מתאים לכל אחד", היא מבהירה, "יש בארץ שחקנים מצוינים שלא למדו בכלל במסגרת רשמית. הרגשתי שאני רוצה להעשיר את עצמי, לקבל כלים שיהפכו אותי לשחקנית טובה יותר. לסטודיו של יורם לוינשטיין הגעתי כי בזמנו היה מתוכנן מסלול מיוחד, גמיש מבחינת שעות, לשחקנים שכבר עובדים במקצוע. כשהבנתי שירדו מזה, אמרתי: 'אז אני רוצה להיבחן לשנה א' במסלול הרגיל'. זימנו אותי, עשיתי בחינות והתקבלתי".
אין תחושת פחיתות כבוד במטלות תלמידת שנה א' אחרי שכבר טעמת מהדבר האמיתי?
"במה? לסדר כיסאות באולם אחרי הצגה לפי תורנויות ולעשות ספונג'ה אחרי שהקהל עוזב? אין מקום או סיבה לאגו. סיימתי לימודי שנה א', ואני מחכה בקוצר רוח לשנה ב', ובעיני זו החלטה מהנבונות שעשיתי בחיים".
"ענת עצמון מבינה באמת מה עובר עלי"
לפני שלוש שנים נפטרה אמה, נעמי סנדרסון, עיתונאית ומעצבת, שהלכה לעולמה אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. בשנה האחרונה מנהל אביה זוגיות יציבה עם השחקנית ענת עצמון. לדברי דינה, אמה לא זכתה לחלוק איתה את הלבטים בעניין לימודי משחק. "היא נפטרה הרבה לפני שהחלטתי על הצעד הזה, אבל אם היא הייתה חיה היא הייתה תומכת בי מאוד. אני בטוחה בזה".
היית בעיצומו של סבב הצגות אינטנסיבי כשאמך הלכה לעולמה. איך מתפקדים במצב כזה?
"החלק הכי קשה היה בימים לפני שהיא נפטרה, בבית החולים, שכבר היה ברור לכולנו שזה הסוף. אמבולנס לקח אותה מהבית, ידענו שהיא לא חוזרת, ובאותו יום עליתי על הסעה להצגה בנתניה והייתי צריכה לעמוד על הבמה מול אולם מלא ולהצחיק אנשים, במחזה על איש קבע לשעבר שמעמיד פנים שהוא חולה במחלה ממארת".
ההצגה חייבת להימשך.
"בכל מחיר. ישבתי מאחורי הקלעים לפני ההצגה עם מיקי קם ומורן טחן, סיפרתי להן הכול ובכיתי נורא, ואז כמה דקות לפני העלייה לבמה מחיתי את הדמעות, תיקנתי איפור ועשיתי מה שהייתי צריכה לעשות. היו כמה סצנות על הבמה שנזלתי עוד קצת וזהו. אחרי השבעה חזרתי כמעט מיד להצגות נוספות".
איך השפיעה עלייך ההצטרפות של ענת עצמון לחוג המשפחתי?
"ענת מדהימה. יש לי אבא מוזיקאי ויוצר, יש לי אח במאי, אבל ענת היא שחקנית מנוסה ואני יודעת שהיא זו שמבינה באמת מה עובר עלי כשאני בתהליך חזרות לתפקיד חדש. וכן, אני בהחלט מתייעצת איתה אם אני חושבת שיש לה תובנות שאני יכולה ללמוד מהן".
יש לכם פנטזיה משפחתית על פרויקט בו תהיו כולכם מעורבים?
"לא משהו ספציפי, אבל זה נשמע נחמד. בטח לא אפסול את זה אם יעלה רעיון ממש מדליק".
מה החלום המקצועי הגדול שלך?
"אני עובדת על סינופסיס לסדרת טלוויזיה עם חבר קרוב, וזה פרויקט שמוקדם לדבר עליו אבל אני מאמינה בו. בכל הקשור לתפקידי במה, הייתי מאושרת לגלם את רוזלינד ב"כטוב בעיניכם", או את ויולה ב"לילה ה-12" של שייקספיר, וגם הרפר ב"מלאכים באמריקה" של טוני קושנר. זה תפקיד מדהים בעיני".
