"זה תפקיד שבחר אותי", אומרת השחקנית מיכל נאור על הופעתה המרשימה במחזה "טניה - עולה חדשה", שעלה בימים אלה על במת תיאטרון בית לסין אחרי שזכה בפסטיבל "פותחים במה" האחרון. נאור, בת 26, הייתה עד לפני כמה חודשים עוד בוגרת טרייה יחסית (מחזור 2006) של בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי, שדילגה בין אודישנים לפרסומות והצגות ילדים והמתינה לפריצה הגדולה, עד שזו נפלה לידיה בתפקיד הראשי במחזה שכתבה אורלי רובינשטיין קצפ.
כבר בהצגות הראשונות בפסטיבל היה ברור מתגובות הקהל שהפוטנציאל של "טניה – עולה חדשה", אותו ביימה נויה לנצט, גדול בהרבה מגבולות האירוע. עכשיו, כאמור, מתחיל "טניה – עולה חדשה" הרצה שוטפת כחלק מרפרטואר העונה של תיאטרון בית לסין. מה שמציב את מיכל נאור לא רק בעמדת פנים חדשות מסקרנות, אלא גם מאפשר לה הופעה ראשונה בתיאטרון רפרטוארי מול כלת פרס ישראל זהרירה חריפאי, המגלמת את הסבתא הקשוחה השולטת במשפחתה ביד ברזל.
"לא ידעתי מראש שגם זהרירה משתתפת במחזה", מודה נאור, "התרגשתי מספיק כשהודיעו לי שקבלתי את תפקיד טניה, ואז זמנו אותי לקריאת טקסט ראשונה והשם של זהרירה היה רשום על הדף והייתי בטוחה שזו טעות. שאולי יש שחקנית אחרת עם שם דומה. אז עוד דברו על הפקה ל'פותחים במה', ולא היה ברור אם יהיה למחזה המשך מעבר לכמה ימים בהם נציג בספטיבל. לא האמנתי שתהיה לי הזדמנות להופיע מול שחקנית בסדר הגודל של זהרירה עד שנכנסתי לחדר החזרות והיא הייתה שם".
איך הגבת?
"בכל יום חזרות ראשון יש קצת חשדנות ודיסטנס, במיוחד מול שחקנים שאתה עדיין לא מכיר. כולם היו טיפה מרוחקים בהתחלה, עד שהבמאית נויה לנצט בקשה שנשב קרוב יותר האחד לשני ואני רצתי לכסא שליד זהרירה ולא זזתי ממנה עד סיום החזרה. מהר מאד גיליתי שאין שום קשר בין הדמות שהיא מגלמת במחזה והאישיות שלה. היא אישה חמה, מרתקת, ולסיפורים שלה על דור הפלמ"ח אני מסוגלת להקשיב שעות".
טניה היא צעירה מחבר העמים העולה לישראל עם בעלה, מוזיקאי שאינו מצליח למצוא עבודה במקצועו (יונתן פז בוגנים), ובנם התינוק. השניים חולקים דירה קטנה עם אמו הדיכאונית (לנה סחנוב), סבתו חמורת הסבר (חריפאי) ואחיו (קובי ליבנה) שכבר החל לבנות לעצמו חיים חדשים בארץ ומאוהב בטניה בסתר. סיר הלחץ מאיים להתפרץ כאשר טניה נכנסת להריון שני, יודעת שאין באפשרותה להתמודד עם גידול ילד נוסף בתנאים הבלתי אפשריים, ומחליטה בייאושה להציע את התינוק לאימוץ תמורת כסף שיאפשר לה ולבעלה להתחיל חיים חדשים בדירה משלהם.
נבהיר רשמית: את לא רוסיה.
"ממש לא. על המבטא במחזה עבדנו עם מדריכה קולית המתמחה במבטאים. מה שכן, מסיבה שקשה לי להסביר תמיד הרגשתי הזדהות עם עולים מחבר העמים. גם לפני טניה ראיתי בהם אנשים מרתקים וחשבתי לא פעם מה הסיפור מאחורי הקופאית בסופר או המנקה בבנק. 'טניה – עולה חדשה' מעניק מבט לעולם הנמצא בתוכנו ורובנו בוחרים לא לחשוב עליו. אורלי רובינשטיין קצפ כתבה את המחזה בהשראת סיפורים ששמעה, לצד עלילה שהמציאה, ולא מעט בהשראת משפחתו של בעלה שעלתה בזמנו מחבר העמים".
יש דמיון בינך ובין טניה?
"הייתי רוצה להאמין שכן. אני מעריצה את האהבה שלה למשפחתה מצד אחד והרצון שלה לחופש ולעצמאות ומימוש עצמי מצד שני".
אבל היא גם אם המוכנה למכור את תינוקה תמורת כסף. איך מזדהים עם מהלך כזה?
"ניסיתי להתחבר לייאוש המוחלט ממנו היא פועלת. אין במניעים שלה בצע כסף לשמו. היא באמת מאמינה שהיא עושה את הדבר היחיד שיציל אותה ואת בעלה, כמו שהסבתא בגילומה של זהרירה מייצגת את הפן הנגדי של עשיית הדבר הנכון בכל מחיר. זה שמאמין שהמשפחה תשרוד רק אם כולם יישארו יחד. בעיני, זה לא מחזה על רוסים אלא על משפחה. עובדה שבקהל המגיע לצפות ב'טניה' יש עולים חדשים וותיקים לצד ישראלים, וכולם מזדהים במידה שווה".
סצנות רבות במחזה בנויות על הכימיה והאינטימיות בינך ובין יונתן פז בוגנים.
"יונתן הוא פרטנר מקסים והסתדרנו מצוין מהרגע הראשון, כך שלא הייתה בעיה גם בסצנות היותר אינטימיות שלנו על הבמה, מה גם ששנינו נשואים כך שיש לנו הבנה טובה מהבית על היתרונות והחסרונות של זוגות צעירים והקשיים שמערכות יחסים כאלה יכולות לעבור".
בלי לחשוף את סיום המחזה, היית שלמה עם הגורל שנגזר על טניה?
"היו שני סופים שבדקנו בזמנו, האחד הותיר את גורלה של טניה מעורפל והשני נתן לקהל ידיעה ברורה מה קרה לה. אני מודה שבתור שחקנית המגלמת את הדמות וקשורה אליה העדפתי, באופן טבעי, את האפשרות הראשונה. אבל כשאני מנסה לחשוב מנקודת המבט של צופה, מה משרת יותר את המחזה והרושם שהוא מותיר, הסוף השני בו בחרו בסופו של דבר הוא גם הנכון יותר".