"אני לא צריך לחפש יותר מדי כדי למצוא אנשים שיעזרו לי להזדהות עם הדמות", מתאר אלברט אילוז את הבנקאי הרדום רולנד אותו הוא מגלם ב"שלוש מסיבות", הקומדיה השחורה מאת המחזאי הבריטי סר אלן אייקבורן, שביימה רביד דברה ועולה בימים אלה בתיאטרון חיפה.
"המיתון הכלכלי הפך רבים מאיתנו לרולנד", מוסיף אילוז, "אני רואה מה קורה בתעשיית ההיי טק. אנשים שהיו בפסגת העולם, ועכשיו הם בתחתית הסולם מוכנים לעשות כל עבודה מזדמנת רק כדי לשרוד. המחזה עוסק במסכות. בהעמדת פנים של מלך כאשר מבפנים אתה מתפורר. רולנד לא היה איש מאושר גם כשהיה איש עם כוח והשפעה, והנפילה שלו רק הופכת את האומללות הפנימית למשהו חיצוני".
אילוז הוא דוגמה קלאסית לשחקן במה ותיק ומוערך, שבתודעה הציבורית נצרב לנצח דווקא בזכות הדמויות שגילם על המסך הקטן החל ב"רחוב סומסום" המיתולוגית וכלה במאפיונר השרמנטי והבלתי נשכח גרשון חביה, אותו גילם לראשונה בטלנובלה "מיכאלה" ואז שדרג את התפקיד לצילומי "טלנובלה בע"מ". רק שלמרבה הצער, אילוז לא נח בשלווה על זרי הדפנה בשנים האחרונות. כאחד השחקנים הבודדים ששרדו מהאנסמבל של תיאטרון חיפה הוא ליווה את מאבק ההישרדות של המוסד גם כשנדמה היה שהמקום על סף סגירה ורבים מעובדיו פוטרו.
בפועל, "שלוש מסיבות" הוא תפקיד מרכזי ראשון אותו הוא מגלם בתיאטרון הבית שלו מזה שלוש וחצי שנים. במקביל הוא הצטרף בימים אלה גם לצוות שחקני העונה השנייה של הסדרה "עד החתונה", לצד אוהד קנולר וטל ליפשיץ, המצטלמת בימי אלה. הוא יגלם את אביה של אתי, אותה מגלמת מירי בוהדנה.
"שלוש מסיבות" מחולק לשלוש מערכות, כל אחת מתרחשת על רקע מסיבת חג המולד במטבח בביתו של זוג אחר ובהפרשים של שנה זו מזו. המחזה נפתח בביתם של היזם השאפתן סידני ואשתו ההיפוכונדרית ג'יין (דב נבון ויעל לבנטל), נמשך בביתם של הקבלן המושחת ג'פרי ואשתו הדיכאונית אווה (דביר בנדק וסנדרה שונוולד) ומסתיים בביתם של הבנקאי רולנד ואשתו האלכוהוליסטית מריון (אורלי זילברשץ).
אם במערכה הראשונה סידני מתרפס בפני ג'פרי ורולנד ומנסה לשכנע אותם להשקיע בפרויקטים שלו, עד סיום המערכה השלישית יהפוך לאיש עסקים משגשג שכל הסובבים אותו מנסים לרצות במטרה ללקט את הפירורים שהוא משליך, או כמו שאילוז מתאר זאת: "איך עלה הפשפש למעלה".
לא הופעת בתפקיד חדש בתיאטרון כמה שנים. עד כמה היה קשה לך הנתק?
"כשאתה לא עובד באופן רצוף, ולא יודע מתי ואם יגיע הפרויקט הבא, זה משפיע על החיים שלך בכל המובנים. אישי ומקצועי. אני עוד הייתי במצב טוב יחסית, אבל ראיתי סביבי בחיפה קולגות ואנשי מנהלה שנשלחו הביתה אחרי עשרות שנות עבודה מסורה וזה היה קשה מאד. מצד אחד, נשאר גרעין קטן של שחקנים בתיאטרון, אני בתוכם, ששמרו לו אמונים כי לא יורקים לבאר ממנה שותים. ככה חונכתי. עכשיו יש הנהלה חדשה ומנהל אמנותי צעיר ומוכשר, משה נאור, וכבר לא מדברים על סגירה. המקצוע לא נהיה קל יותר עם השנים, בעיקר כאשר עלות המחיה רק עולה והמשכורות נשארות ללא שינוי או מקוצצות. פעם שחקן תיאטרון יכול היה לפרנס בכבוד משפחה רק מלעלות לבמה בכל ערב. כיום זה בלתי אפשרי. צריך עוד עבודות בטלוויזיה, בקולנוע, אבל אז מגיעות הזכייניות ורוצות להפיק רק ריאלטי ושעשועונים ומפרות את החוק ופתאום גם שם אין פרנסה".
"עשיתי אותו כבוי לגמרי. גבר שלא אוהב אנשים, חברה, מסיבות. מעל הכול הוא לא מבין נשים. מתבייש באישה השתיינית שיש לו בבית, אבל לא קולט שהוא הגורם העיקרי לתסכול הדוחף אותה להשתכר. זו קומדיה, אבל במערכה השלישית המחזה הופך דרמה לכל דבר עם סצנה אחת קשה מאד ביני ובין אורלי זילברשץ המגלמת את מריון. זה קשה לי כשחקן, כמו שקשה לקהל לעכל את המעבר החד מצחוק לבכי. רולנד חוטף במחזה שתי מכות חשמל. פעם אחת מחוט חשוף במערכה השנייה, פעם נוספת לנשמה במערכה השלישית, וזו מכת החשמל המעירה אותו באמת".
איך הייתה העבודה מול אורלי זילברשץ?
"היא נהדרת, כמו כל השחקנים במחזה שהם באמת הקרם דה לה קרם. מצחיק להיזכר, אבל אורלי למדה בשנה א' בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב כשהייתי תלמיד שנה ג'. היה תרגיל אחד שכולנו היינו צריכים לעשות: לשחזר את מסיבת הפורים מהספר 'אדם בן כלב' של יורם קניוק. כל אחד היה צריך לבחור תחפושת ודמות. אני ואורלי עבדנו אז יחד בפעם הראשונה. לא תארנו לעצמנו שניפגש שוב אחרי כל השנים האלה על הבמה, ועוד כזוג נשוי".
עדיין מזהים אותך ברחוב כמאפיונר גרשון חביה?
"כל הזמן. מה שמצחיק זה שקוראים לי 'גרשון', אבל אומרים שהייתי גדול בפרק האחרון של 'הבורר'".
"שלוש מסיבות" יחזור לבמת תיאטרון חיפה ב-18 במאי בשמונה וחצי בערב.