לפני חמש שנים זה קרה: בית אבי חי הוקם עם חזון גדול ותקוות גדולות אף יותר. ההתחלה – כמו בהרבה מקרים אחרים – הייתה מאתגרת, אבל כיום מדובר באבן שואבת למגוון רחב של קהלים, הנפגשים בין כתלי הבית ומייצרים מפגשים פוריים ומאתגרים תודות לתרבויות ותפיסות העולם השונות מהן הם באים.
ברחבי הארץ ובעולם פועלים מאות הוגים, יוצרים, חוקרים ומבקרים אשר מפרים ביצירתם את הווייתו של העם היהודי באשר הוא, ושל התרבות הישראלית בעבר ובהווה. בית אבי חי מאפשר לכל אלו להיפגש, להתדיין, להכיר ואף לאתגר את העושים במלאכה. כל זאת על מנת ליצור ולזקק את מהותה של התרבות היהודית-ישראלית, ואת יכולתה של החברה היהודית בישראל לשאוב ממקורות היהדות ולצעוד קדימה מבחינה רוחנית, טכנולוגית, לאומית וכלכלית.
בבית אבי חי מוצגות תערוכות מתחלפות ומיצגים עכשוויים של מיטב האמנים והיוצרים בשיח היהודי-הישראלי. לצד יוצרים ותיקים המציגים את עבודותיהם, מנהלי המקום מודעים לחשיבותם של היוצרים הצעירים בתרבות. לכן מוקדשים משאבים ומאמצים רבים ביצירת אירועי תרבות, תערוכות, דיונים וקבוצות לימוד ארוכות טווח המיועדים לקהל יעד של צעירים וסטודנטים.
מהפנטהאוז עד המדרכות
מגוון רחב של אנשי דעת, חברה ורוח לקחו חלק בפעילויות השונות בבית אבי חי לאורך השנים. המשורר רוני סומק הוא אחד הבולטים שבהם. "בית אבי חי הוא מהמקומות היחידים בארץ בו פועל חוק כלים שלובים", אומר סומק. "מבחינת תכנים זהו מקום שמוכיח שהמנעד של השפה והתרבות העברית הם מהפנטהאוז ועד המדרכות. בכל פעם שאני מגיע לבית אבי חי אני מרגיש שאני תופר לעצמי נעלי ריקוד על פי הפרקט שיש באותו יום. פעם אני יכול להיות ציור תלוי על קיר בתערוכה, פעם אחרת אני יכול לבוא בתור אדם שמדבר דיבורים סוציאליים ופעם נוספת אני אדם שמדבר על האוורסט של הרוקנ'רול. זה היופי במקום הזה שמורכב בעיניי מהרבה דלתות, שכל אחת מסתובבת על ציר משלה וכולן באותו אולם".
שיתוף הפעולה בין סומק לבית אבי חי החל כבר לפני מספר שנים. "בתחילת הדרך הדימוי של בית אבי חי היה מאוד מסורתי-דתי", נזכר סומק. “למרות שאני באופן אישי מסורתי, זה לא משהו שנמצא על כרטיס הביקור שלי. בזמנו הזמינו אותי בשביל להרחיב את הטריטוריה של הדיאלוג, והעניין מצא חן בעיניי. בדרך כלל בפורומים האלו אנשים מציגים דעות, מחשבות ועמדות המעידות על חשיבה יצירתית מחוץ לקופסא. מאז כל פעם שמזמינים אותי אני קופץ על ההזמנה. בכל פעם מחדש אני מרגיש שהאנשים בבית מתייחסים לנושאים שעל הפרק ברצינות, ומזמינים את האנשים לאחר מחשבה עמוקה ומתוך רצון שהם יוסיפו פן אחר לדיון, ולא רק כדי ששמם יתנוסס על הכרזות במרכז העיר".
מיקסר שמערבב קוקטיילים של מחשבות וצלילים
אנשי בית אבי חי ערים לשסעים השונים הקיימים בחברה הישראלית. כפועל יוצא, חלק גדול מהאירועים המתקיימים במקום עוסקים בניסיון ליצור קשרים וגשרים בין אוכלוסיות וקהילות בעלות רקעים שונים. הנושאים הבוערים שעל סדר היום הישראלי והיהודי מוצאים ביטוי בעשרות פאנלים, דיונים והרצאות המתקיימות בין כתלי הבית. היכולת לשמוע ולהשמיע, לבקר ולהיות חשוף לביקורת נוקבת הם אלו שהופכים את השיח בבית אבי חי לאמיתי, ישיר ובלתי מתפשר. גם אם אף אחד מהצדדים לא יצליח לשכנע את השני בצדקתו, הרי שעצם השיח והמפגש הופכים את הזירה לפורייה ולעיתים אף מרגשת הרבה יותר.
גם הזמר והיוצר קובי אוז שיתף פעולה לא פעם עם בית אבי חי, והתוצאות בעיניו הן בדיוק מה שהתרבות הישראלית חסרה כל כך ביום יום. "בית אבי חי הוא בית נהדר לתרבות יהודית, אבן שואבת, פרויקטור, מיקסר גדול שמערבב לנו קוקטיילים של מחשבות וצלילים”, אומר אוז. "תמיד נעים שם, תמיד יש תחושה נוחה ומסבירת פנים וגם האירוח מכבד את הקהל ואת האמן".
כאשר אוז מתבקש לספר על פרויקט אחד עם בית אבי חי שהותיר בו חותם עמוק, הוא מתעקש להזכיר הרבה יותר מכך. "במזמורי נבוכים בפסטיבל הפיוט אירחנו את יוני רועה ונשארתי איתו בקשר מאז. אנחנו עושים המון דברים ביחד בעקבות המפגש הזה שקרה בבית אבי חי. אירוע נוסף היה מקאם בבלי במסגרתו מצאתי את עצמי מזמר בעיראקית עם הרב דוד מנחם ויאיר דלאל. במסגרת פרויקט 'אבודים' הלחנתי שלושה שירי משוררים שאם שאנן סטריט לא היה מכיר לי סביר להניח שלא הייתי מכיר. גם שירי מלחמות עם דניאל זמיר היה אירוע מרתק ועוד אינספור פאנלים בנושאים שונים. מבחינתי קיומו של בית אבי חי משמעותו היא שיש אלטרנטיבה עמוקה ומהנה למדורת ההבלים של הטלוויזיה והתרבות המסחרית”.