חוסר וודאות בקרב המתמודדים ב-19 הקטגוריות בטקס פרסי התיאטרון שיתקיים ביום שישי ה-3 באפריל (וישודר בערוץ 2 במוצאי שבת ה-4 בחודש ב-11 בלילה), באולם תיאטרון באר שבע. מזה שנים לא גובשה רשימת מועמדים פתוחה לכל כך הרבה הערכות סותרות, כאשר על כל קטגוריה מתמודדים לפחות שניים או שלושה מועמדים שסיכוייהם לזכייה שווים. "הנפש הטובה מסצ'ואן", העיבוד של הבמאי אודי בן משה למחזה הקלאסי מאת ברטולט ברכט בהפקת התיאטרון הקאמרי, זכה במספר הרב ביותר של מועמדויות (11). בפועל, אין בכך הבטחה לזכייה גורפת.
ככלל, מעטות הקטגוריות השנה בהן נחשבת הזכייה מונחת מראש בכיסו של מועמד זה או אחר, פרט ליעקב בודו הוותיק שכבר הבטיח לעצמו פרס מפעל חיים אותו תעניק לו השחקנית אורנה פורת. ובכל זאת, מה הטעם בטקס בלי הימורים? לרגל התכנסותם ביום שישי של המועמדים לארוחת הבוקר המסורתית של טרום אירוע במסעדת "דים סם" בתל אביב, להלן העדכון המלא בנוגע לסיכוייהם לחזור בעוד שבועיים מהדרום עם פסלון ביד.
הצגת השנה:
מועמדות: אנדה (בית לסין), החגיגה (הקאמרי והבימה), הנפש הטובה מסצ'ואן (הקאמרי), שונאים, סיפור אהבה (גשר). ההתמודדות תהיה כנראה בין "החגיגה" ו"הנפש הטובה מסצ'ואן". שתי ההצגות זכו לקונצנזוס ביקורות נלהבות, אך בעוד "החגיגה" היא עיבוד בימתי לסרט קולנוע דני שכוחו בעיקר במפגן משחק וירטואוזי של שחקני שני התיאטראות שחברו לקו פרודוקציה, "הנפש הטובה מסצ'ואן" הוא מחזה קלאסי שבכוח דמיונו של במאי מבריק (בן משה) הומצא מחדש כמופע קרקס נודד ובו תשעה שחקנים מגלמים בוירטואוזיות כשלושים דמויות. ההימור: "הנפש הטובה מסצ'ואן" לוקח.
הקומדיה של השנה:
מועמדות: אלוהי הקטל (בית לסין), הזוג המוזר (בית לסין), הלילה ה-12 (גשר), שמו הולך לפניו (הקאמרי וחיפה). דוגמה קלאסית לקטגוריה שמי שלא יזכה בה, זה יהיה בגלל שלאחרים מגיע פחות מאשר לו מגיע יותר. "אלוהי הקטל" מצחיק מאד לפרקים, אבל לא מדובר באמת בקומדיה אלא בסאטירה חברתית נוקבת. "שמו הולך לפניו" נישא בעיקר על גלי נוסטלגיה והגעגועים לאפרים קישון העומד גם מאחורי ההצלחה הפנומנאלית של "הכתובה". "הזוג המוזר" נוצר כמפגש פסגה בין אלי יצפאן ויעקב כהן, אך בפועל מדובר בבידור קליל ומסחרי נטו. נותר "הלילה ה-12", שזכה אמנם לביקורות מעורבות (לא כולם הבינו את הקשר בין וויליאם שייקספיר ושיריו של אירווינג ברלין) אך אין עוררין על הביצוע הקומי המבריק של כמה מהשחקנים. ההימור: "הלילה ה 12".
העלאה מחודשת של מחזה:
המועמדים: אמדאוס (הקאמרי), אקווס (בית לסין), בידרמן והמציתים (החאן), ירמה (אנסמבל תיאטרון הרצליה). המאבק יצומצם כנראה ל"אמדאוס" ו"אקווס" והבחירה לא תהיה קלה, מה גם שאותו מחזאי (פיטר שפר) אחראי לשתי היצירות. בשני המחזות טקסט מורכב, אווירה קודרת ואפלולית, הופעות מלאות עוצמה של השחקנים הראשיים ומאבק פסיכולוגי בין צעיר וזקן. מי יזכה? הסיכויים שווים עד הרגע האחרון. אולי יתרון קל מאד ל"אמדאוס".
הצגת הבידור של השנה:
מועמדות: ברודווי פינת פרישמן (בית לסין), יהורם גאון – בכל הכבוד (צח כרמלי הפקות), מיקי קם – רגל פה רגל שם (ציפי מייזלר הפקות), שירת העצבים (צוותא). "ברודווי פינת פרישמן" הוא הצדעה תזזיתית ומלאת חן לשירים ממחזות זמר וסרטים ישראלים, בעוד מיקי קם ממשיכה להוכיח שהיא בדרנית היכולה לעשות הכול על במה באותה מידה של כישרון. מי ייקח, האריות הצעירים או הלביאה הוותיקה? ההימור: מיקי קם.
מועמדים: אוליבר (קרן אור הפקות ובימות), הקוסם מלובלין (יידישפיל), כנר על הגג (הקאמרי), מייק (בית לסין). אולי הקטגוריה היחידה עליה אין כמעט לבטים. עם כל הכבוד להד הבינלאומי שעורר "מייק", זו הייתה שנת השטייטעל. "כנר על הגג", העיבוד המחודש של הבמאי משה קפטן שהפיח רוח חיים במחזמר הקלאסי, לוקח בהליכה ובצדק ממשיך למלא אולמות הרבה אחרי שתמו 60 ההצגות שתוכננו בראשית ימי הפרויקט.
מחזאי/ת השנה:
מועמדים: הלל מיטלפונקט (אנדה), מיכאל גורביץ (אהובת הדרקון), ענת גוב (אוי, אלוהים), רועי חן ויבגני אריה (שונאים, סיפור אהבה). קטגוריה קשה במיוחד, היות וכל אחד מהמועמדים מגיע עם אחת מיצירותיו האישיות והבשלות ביותר בשנים האחרונות. "אהובת הדרקון" המרטיט מאת מיכאל גורביץ בהחלט ראוי, אך נראה שבסופו של דבר סיכוייו של הלל מיטלפונקט הם הגבוהים ביותר. "אנדה" גרד עצב חשוף, גם אם כמעט נשכח, בחברה הישראלית. ניסיונה של ממשלת בן גוריון להתערב בבחירת העדים במשפט אייכמן ממניעים פוליטיים. ההימור: הלל מיטלפונקט.
מתרגם השנה:
מועמדים: דורי פרנס (הלילה ה-12), דן אלמגור (כנר על הגג), ירון פריד (אוגוסט: מחוז אוסייג'), שמעון זנדבק (הנפש הטובה מסצ'ואן). לתרגם את שייקספיר זה תמיד אתגר, ודורי פרנס עומד בו בכבוד. מצד שני, ירון פריד לא רק תרגם בצורה קולחת ומרשימה את הקלאסיקה המודרנית בת השלוש וחצי שעות של המחזאי טרייסי לטס (הרבה טקסט לתרגם), הוא גם הביא את דבר קיומה לידיעת הבמאי אילן רונן, המנהל האמנותי של התיאטרון הלאומי הבימה. בכך יש לו קרדיט על אחת ההצגות הטובות שנראו בארץ בשנים האחרונות. ההימור: הלב נוטה לירון פריד ו"אוגוסט: מחוז אוסייג'", אך ההיגיון לדורי פרנס על "הלילה ה-12".
במאי השנה:
מועמדים: אודי בן משה (הנפש הטובה מסצ'ואן), אילן רונן (אוגוסט: מחוז אוסייג'), חנן שניר (החגיגה), יבגני אריה (שונאים, סיפור אהבה), מיכאל גורביץ (אהובת הדרקון). קטגוריה קשה במיוחד. לאודי בן משה בהחלט מגיע, בזכות עיבוד שכאמור המציא מחדש מחזה שכבר הועלה בכל וריאציה אפשרית, אבל הוא זכה בשנה שעברה על "הרטיטי את ליבי" של חנוך לוין ופרס על בימוי לא מוענק לרוב שנתיים ברצף לאותו זוכה. יבגני אריה זכה גם הוא בפרס כמה פעמים בעבר. חנן שניר ואילן רונן הם במאים ותיקים עם רזומה מפואר שבהחלט ראויים להכרה. ואולם, אם בן משה לא עושה דאבל נראה שאין ראוי ממיכאל גורביץ ש"אהובת הדרקון" היא ללא ספק משיאי יצירתו. הבעיה: המחזה חדש יחסית, מה שעשוי לפעול לרעתו. ההימור: חנן שניר או מיכאל גורביץ.
השחקן הראשי:
מועמדים: איתי טיראן (החגיגה), דורון תבורי (אקווס), יצחק חזקיה (אמדאוס), נתן דטנר (כנר על הגג). איתי טיראן עושה תפקיד מצמרר ב"חגיגה", אך נראה שהשנה הכף נוטה באופן יוצא דופן לז'אנר המחזמר בזכות הופעתו של נתן דטנר כטוביה ב"כנר על הגג" במה שכבר הוגדר "תפקיד חייו". חוץ מזה, דטנר הוא גם מנכ"ל ומנהל אמנותי של תיאטרון באר שבע המארח את הטקס השנה אך לא מועמד באף קטגוריה. פרס אישי עשוי להיות סוג של פיצוי. ההימור: נתן דטנר.
מועמדות: אולה שור סלקטר (הנפש הטובה מסצ'ואן), גילה אלמגור (אוגוסט: מחוז אוסייג'), גילי בן אוזיליו (ירמה), קרן צור (אנדה). לאולה שור סלקטר מגיע, אבל היא כבר זכתה על "אנטיגונה" וספק אם תצליח לחזור על ההישג. גילי בן אוזיליו הלכה לעולמה לפני כמה שבועות, מה שיהפוך זכייה שלה לסוג של מקבילה מקומית למקרה הית' לדג'ר המנוח באוסקר, אך הסיכויים קלושים. מה שמותיר את גילה אלמגור וקרן צור. האחרונה מעניקה הופעה קורעת לב ב"אנדה", אך אלמגור הייתה מועמדת כמה פעמים בעבר ולא זכתה ונדמה שהגיע הזמן לתת לה את הכבוד הראוי, מה גם שהופעתה ב"אוגוסט: מחוז אוסייג'" היא באמת מפגן ראווה של שחקנית ענקית. ההימור: גילה אלמגור.
שחקן המשנה:
מועמדים: איתי טיראן (אמדאוס), אלכס סנדרוביץ (הלילה ה-12), דרור קרן (הנפש הטובה מסצ'ואן), עודד תאומי (החגיגה). שוב, מלחמת ראש בראש. הופעתו של איתי טיראן כמוצארט ב"אמדאוס" היא הגדרה מחדש של המונח "תפקיד גונב הצגה", אך עודד תאומי הוותיק עושה את הלא יאמן ב"חגיגה" ומכניס מימד אנושיות ופתטיות מעוררת רחמים לדמות האב המתעלל מינית בילדיו, מה גם שבאמת הגיע הזמן להעניק לו פרס. ההימור: עודד תאומי.
שחקנית משנה:
מועמדות: אסנת פישמן (משוגעת), חני פירסטנברג (אמדאוס), ליליאן ברטו (אוגוסט: מחוז אוסייג'), מיקי פלג רוטשטיין (משוגעת). פישמן עושה ב"משוגעת" תפקיד חיים, פלג רוטשטיין נפלאה, אבל המאבק האמיתי יהיה בין ברטו ופירסטנברג עם יתרון קל לשנייה. פירסטנברג הזערורית מתמודדת ב"אמדאוס" עם שני ענקים, יצחק חזקיה ואיתי טיראן, ומצליחה לאחוז בחלקת האלוהים שלה ולהפוך דמות שבקלות יכלה להיעלם בהפקה הגדולה למפגן ראווה שנע מילדותיות מופקרת-מתפנקת לנשיות בשלה ומיוסרת. ההימור: חני פירסטנברג.
שחקן מבטיח:
מועמדים: דן שפירא (אקווס), ויטלי פרידלנד (אהובת הדרקון), יניב ביטון (הנפש הטובה מסצ'ואן), שלומי טפיארו (עלמה ורות). למרות שויטלי פרידלנד עושה תפקיד נפלא, נראה שהגיע תורו של דן שפירא לקבל את הפרס שחמק מבין אצבעותיו בשנה שעברה עם "נערי ההיסטוריה". עם תפקיד ראשי פורץ קריירה ב"מייק", והופעה סוחטת גוף ונפש ב"אקווס", זו הייתה ללא ספק השנה שלו. ההימור: דן שפירא.
שחקנית מבטיחה:
מועמדות: אלינור פכט (הלילה ה-12), דקלה הדר (הנפש הטובה מסצ'ואן), רינת מטטוב (אוגוסט: מחוז אוסייג', משוגעת). לאלינור פכט יש הילת כוכבת מהרגע בו היא מופיעה על הבמה כויולה ב"לילה ה-12", ובכל שנה אחרת הפרס היה מוענק לה על מגש כסף, אבל רינת מטטוב היא במקרה זה המתמודדת הנכונה בזמן הנכון. אמנם ב"אוגוסט: מחוז אוסייג'" היא מתקשה לעיתים לבלוט בצוות רב המשתתפים, אבל ב"משוגעת" היא גונבת את ההצגה בקלילות. ההימור: רינת מטטוב על "משוגעת".
מלחין/ת השנה:
מועמדים: ההרכב "פרקדו" (אקווס), יהודה פוליקר (ירמה), יוני רכטר (אהובת הדרקון), קרן פלס (הנפש הטובה מסצ'ואן). השיקול היחיד שימנע, אולי, מקרן פלס לזכות בפרס הוא העובדה שזכתה בו בשנה שעברה על המוזיקה שהלחינה למחזה "הרטיטי את ליבי" מאת חנוך לוין. המוזיקה הקרקסית-צוענית שהלחינה ל"נפש הטובה מסצ'ואן" היא חלק כל כך בלתי נפרד מאיכות התוצר המוגמר, שנראה שהפעם ראוי לחרוג משיקול ה"היא כבר קבלה את שלה" ולתת לה פסלון שנה שנייה ברציפות. ואם לא? אולי יוני רכטר על השירים שחיבר ל"אהובת הדרקון". ובכל זאת, הכי מגיע לקרן פלס. ההימור: קרן פלס.