"ככל שאני מגלם אותו יותר אני מתאהב בו יותר", אומר שמואל וילוז'ני על שארל ספודק, רופא השיניים היהודי-צרפתי המיוסר אותו הוא מגלם במחזה החדש "לארץ המובטחת" שעלה בימים אלה על במת התיאטרון הקאמרי. ספודק, גיבור מחזהו של ז'אן קלוד גרמברג, הוא אולי הדמות הכי פחות סימפטית אותה גילם וילוז'ני בשנים האחרונות. איש חמור סבר, נרגן, רתחן, חסר רגש ורגישות כלפי הסובבים אותו החל באשתו הכנועה קלרה (קרן מור), דרך חבריו המעטים ועד הפציינטים המתפתלים בכאבים על הכסא בקליניקה שלו.
"היה לי רופא שיניים כזה כשהייתי ילד וזה עשה לי סיוטים לשנים", מודה וילוז'ני, בעצמו בן לאב ניצול שואה שבעבר נגע בטראומה בכמה פרויקטים ובראשם סרט התעודה "אבא'לה בוא ללונה פארק". "שארל הוא אדם החי בכאב תמידי, ולכן קשה לו להתייחס לכאב הפיזי הזמני שחשים הפציינטים שלו. אחרי שקראתי את המחזה לראשונה הבנתי בדיוק את האיש ומה עובר עליו. זה השינוי הגדול בין השחקנים שלוהקו לפרויקט בארץ, והשחקנים הצרפתים איתם עבד הבמאי שארל תורג'מן בפריס. השחקנים בצרפת לא יהודים, ועם כל כישרונם אני משוכנע שאין להם ההבנה של השואה הקיימת אצלנו גם בקרב השחקנים וגם בקהל שיצפה בהצגה. בצרפת המחזה הזה מוגדר קומדיה. הביצוע שלהם, למיטב הבנתי, יותר מצחיק".
"לארץ המובטחת" הוא שיתוף פעולה יוצא דופן בין התיאטרון הקאמרי ותיאטרון "דה רונד פואה" בפריס. הבמאי שארל תורג'מן ביים את הגרסה הצרפתית לפני כמה חודשים, ואז הגיע לארץ לביים את אותו המחזה בעברית בכיכובם של שמואל וילוז'ני כשארל ספודק, קרן מור כאשתו קלרה, ואבי פניני ואודיה קורן המגלמים לסירוגין את שאר הדמויות הנכנסות ויוצאות מחייהם של השניים. בסוף החודש יעלו השחקנים הישראלים את "לארץ המובטחת" בתיאטרון הפריסאי, בעוד השחקנים מצרפת יופיעו בתיאטרון הקאמרי.
שארל וקלרה ספודק הם ניצולי שואה, השבים לביתם הישן בפריס אחרי מלחמת העולם השנייה ומנסים לשקם את חייהם. בת אחת שלהם מתה במחנות, וכל תקוותיהם לשיקום התא המשפחתי נשענות על בתם השנייה שהוחבאה מבעוד מועד במנזר. שארל זוכה בביתו הישן, פותח שוב את מרפאת השיניים שלו, אוסף פציינטים חדשים ולכאורה חוזר לשגרת חייו הישנה אך המאבק שהוא וקלרה מנהלים להשבת בתם ששרדה נכשל. הבת מחליטה להישאר במנזר, להתנצר ולא לשוב לחיק משפחתה וליהדות. רק אז בני הזוג ספודק מרפים מהניסיון להיאחז בעבר ומחליטים לפתוח דף חדש בארץ ישראל.
"זה מחזה ציוני", מתמוגג וילוז'ני, "סיפור שצריך להקשיב לו בתשומת לב. כמה הזדמנויות יש כיום לשחקן לעלות על במה עם מחזה המעניק חוויה תיאטרלית שהיא גם מסר בעל משמעות כזו? הייתה לי פריבילגיה גדולה להיות חלק מהמיזם הזה, למרות שאני מודע גם לסיכונים. הקהל הרחב מזהה אותי, כמו גם את קרן מור, בעיקר עם תפקידים קומיים. כאן אין כמעט הומור. מוזר שאחרי שנים רבות באותו תיאטרון זו הפעם הראשונה שאני וקרן עובדים יחד, אבל זה חלק מהקסם של המקצוע. בכל פעם מגלים משהו חדש".
אתה מגיע לתפקיד אחרי שתי קומדיות מצליחות, "יתוש בראש" ו"הגיל הנכון לאהבה". עד כמה הפן המסחרי של "לארץ המובטחת" חשוב לך?
"הצלחה מסחרית מעידה שהרבה אנשים נחשפו למחזה, וראוי שהוא יגיע לכמה שיותר קהל למרות ובגלל שזו לא קומדיה קלילה אלא תיאטרון למיטיבי לכת. אני מקווה שהקהל הישראלי יוכיח שגם לסוג הזה של עשייה יש כאן מקום וביקוש".
"ממש לא. שארל תורג'מן ראה אותי בזמנו דווקא בקומדיה, 'יתוש בראש', וחשב שאתאים לגלם את ספודק כשהחלו דיונים על ליהוק עם המנהל האמנותי של הקאמרי עמרי ניצן. רק אחרי שנפגשנו ספרתי לו על הרקע שלי, אבי ששרד את השואה, וזה ריגש אותו מאד כמו שכל חווית העבודה בארץ העבירה אותו תהליך אישי עמוק. הוא במאי נפלא ויהודי חם, ולא אתפלא אם אחרי העבודה איתנו הוא יעשה עליה".
מה לדעתך משכנע את שארל ספודק, בסיום המחזה, לעלות לישראל?
"אין לו עבור מה להישאר בצרפת. זה עד כדי כך פשוט בעיני. כאשר הוא מבין שבתו שהתנצרה ולא תשוב אליו, הוא מוכן לעזוב באותה הטוטאליות בה נלחם לזכות מחדש בביתו ובקליניקה שלו כאשר האמין שיצליח לאחד את המשפחה שהקים לפני השואה. היה לנו מקרה דומה במשפחה שלי מצד אמי, של קרובה שהחביאו בבית נוצרי ואחרי המלחמה סירבה לעזוב את הוריה המאמצים ונשארה לחיות איתם כנוצרייה. המחזה כולו מבוסס על סיפורים אמיתיים. זה מה שהופך אותו למטלטל כל כך".
אתה חושש לקראת ההופעה בעברית מול קהל צרפתי בפריס?
"מתרגש, אבל ממש לא חושש. זו תהיה חוויה מדהימה".
הגרסה הצרפתית של המחזה "לארץ המובטחת", בביצוע שחקני תיאטרון "דה רונד פואה", תועלה באולם 2 של התיאטרון הקאמרי מדי ערב בשמונה וחצי בין ה-31 בחודש ל-4 באפריל.