"תמיד האמנתי, ואני עדיין מאמין, שתיאטרון חיפה הוא סביבת העבודה הנעימה והמשפחתית ביותר ששחקן ישראלי יכול לשאוף להיות חלק ממנה. לצערי, בשנים האחרונות עקב מכלול סיבות בירוקרטיות ונטולות קשר לאמנות, מצאתי עצמי מעורב בעיקר בפעילות מאחורי הקלעים", אומר שחקן תיאטרון חיפה יואב בר לב על תפקידו בקומדיה השחורה "המכוער" שעלתה בימים אלה באולם הבמה 3 של התיאטרון הצפוני המשתקם.
בר לב, משחקני הבית הבודדים ששרדו את חילופי ההנהלות התכופים בתיאטרון חיפה ומי שניהל בזמנו (לצד השחקן רוברטו פולק) את המאבק למניעת פיטוריהם של שחקני ועובדי הבית בתקופה בה היה המוסד על סף קריסה כלכלית, יכול להרשות לעצמו אנחת רווחה. עם מנכ"ל חדש (דרור גרבר), מנהל אמנותי חדש (משה נאור) ושלאגר מתהווה בקו-פרודוקציה עם תיאטרון הקאמרי ("שמו הולך לפניו" מאת אפרים קישון), נראה שתיאטרון חיפה מצליח להרים ראש. "המכוער" הוא ההפקה העצמאית הראשונה בעידן החדש, ובמחזה מככבים שרון אלכסנדר וירדן בר כוכבא לצד בר לב ונורמן עיסא, שניהם שחקני בית של תיאטרון חיפה.
במרכז עלילת המחזה, שכתב הגרמני מריוס פון מיינבורג והועלה לראשונה לפני שנה בלבד, מהנדס בשם לטה המאמין שחייו האישיים והמקצועיים מושלמים. יום אחד הוא מתכונן להעביר מצגת עליה טרח שבועות רבים ללקוח חשוב, אך ברגע האחרון מתבקש לפנות מקום לטובת שותף צעיר בחברה בגלל שהופעתו החיצונית אינה מרשימה מספיק. כאן מתחילה שרשרת תקריות הומוריסטיות לכאורה, ההופכות אפלות יותר ויותר עד סוף כמעט אפוקליפטי. בר לב, כמו שאר משתתפי המחזה, מחליף במהלך כשעה וחצי כמה דמויות.
"המחזה המציא שפה בימתית חדשה", הוא מסביר, "זהו תיאטרון במיטבו. משהו שלא נעשה כמותו בעבר. הוא כתוב כסצנה אחת ארוכה, ומתרחש בזמן אמת ללא עריכה או קפיצות בזמן, כאשר הקהל מחויב לריכוז מקסימאלי כדי להבין מתי בדיוק כל שחקן מחליף זהות ואז חוזר לתפקידו הקודם. זה מקסים בעיני. אני חושב שקהל צעיר, ואפילו בני נוער, ייהנו במיוחד מהמחזה. מעבר לעובדה שזו הצגה קורעת מצחוק, העובדה המעציבה היא שאנחנו חיים בעולם המכור לחיצוני והיפה על חשבון האמיתי והראוי. מסר שקהל צעיר יבין מצוין. אנחנו גם צריכים עכשיו צעירים בתיאטרון חיפה וזו אחת הסיבות בגללן אני מאושר כל כך על מינויו של הבמאי משה נאור כמנהל אמנותי. הוא איש צעיר וחושב צעיר וזו אחת הסיבות בגללן, לדעתי, הוא יצליח".
- לפני כמה חודשים נשמעת הרבה פחות אופטימי.
"כי כולנו עברנו תקופה ארוכה של קשיים גדולים וחוסר וודאות. לא סוד שדיברו בגלוי על סגירת תיאטרון חיפה. צעד שאני וחברי השחקנים ראינו בו אסון, לא רק בגלל שזה הבית שלנו. סגירה של תיאטרון בישראל היא כתם בל יימחה על חיי התרבות כאן. תודה לאל שמישהו בחלונות הגבוהים הבין את זה. אז נכון, הדרך לשיקום מלא עוד ארוכה אבל עשינו צעד ראשון".
- מה לגבי האנסמבל הוותיק של שחקני התיאטרון? רוברטו פולק, אלברט אילוז, סלים דאו, יוסוף אבו ורדה? תנסו עכשיו להחזיר אותם הביתה?
"אין דרך להחזיר מי שאף פעם לא עזב. כל השחקנים האלה עדיין רואים בעצמם אנשי תיאטרון חיפה, גם אם לקחו חופשות ללא תשלום ועבדו בינתיים בפרויקטים חיצוניים. אם יציעו להם תפקידים ראויים הם יחזרו תוך יום. מה, נורמן עיסא חזר עכשיו לחיפה? הלוו אותו להצגה אחת בקאמרי, אבל ברגע שהציעו לו תפקיד ב'המכוער' הוא מיד הגיע".
- העובדה שזו הפקה מקורית ראשונה אצלכם אחרי המשבר מלחיצה אותך יותר מבעבר, בכל הנוגע להצלחה המסחרית של "המכוער"?
"לא. תמיד התייחסתי לכל פרויקט בימתי בו הייתי מעורב באותה מידה של התלהבות ואכפתיות".
