יצירת המופת הספרותית - "הכבוד האבוד של קתרינה בלום", נכתבה בשנות ה-70 של המאה הקודמת בעקבות התקפות חוזרות ונשנות על מחברה, זוכה פרס נובל לספרות היינריך בל, מידי העיתונות הצהובה. היצירה הספרותית של שנות ה-2,000 שתעסוק בנושא דומה, תהיה כנראה של אחד הסופרים המוערכים והנערצים של המילניום - איאן מקיואן.
בראיון עימו, בישר מקיואן שספרו הבא יתאר את ניסיונו הפרטי מחילוקי דעות עם המדיה. גיבור ספרו (הנכתב בימים אלו), הוא זוכה פרס נובל לפיזיקה שנרדף ע"י התקשורת לאחר שאמר שהתפקידים הבכירים במקצוע שלו מאוישים ביותר גברים מנשים, בגלל השוני המובנה במוח (בין גברים לנשים) ולא בגלל אפליה ג'נדרית.
מקיואן עצמו, נמצא תחת אש תקשורתית בקיץ שעבר, לאחר שאמר בראיון לעיתון איטלקי שהוא "סולד מהאיסלאם, מכיוון שהוא רוצה לבנות חברה שאני מתעב", ראיון שעורר גלי מאמרים וכותרות זועמות כנגדו. (שהתחילו עוד כשיצא ספרו "שבת" שבו הוא תומך במלחמה בעיראק וקורא למפגינים "מחרחרי שלום").
"אמרתי משהו כמו, לדעתי יש משהו נתעב באיסלאמיות, למחרת אני פותח את האינדפנדנט ומוצא עצמי תוקף את האיסלאם. וזה באופן עמוק לא הוגן", אמר מקיואן ל"איסטרן דיילי פרס", בראיון שבו גילה פרטים על ספרו החדש שכנראה ייקרא "סולאר" ושרובו כבר כתוב. הוא ממשיך בראיון ומצטט את עצמו מגן על חברו מרטין אמיס שאמר ביולי 2006 - "הקהילה המוסלמית תיאלץ לסבול עד שתארגן את ביתה שלה ותכניס אותו לסדר". על האמירה הזו כתב בזמנו מקיואן במכתב ארוך לגארדיאן "אני מכיר את מרטין אמיס יותר מ-35 שנה והוא אינו גזען".
אין ספק שהספר העומד לצאת לאור בשנה הבאה יעלה גל של ויכוחים ושערוריות חדש. מי אמר שאפור, משעמם וקריר באיים הבריטיים?
