אין זה סוד, שמקומן של הנשים נפקד מההיסטוריה. מתוך כך גם היו מי שהטעימו את משחק המילים ש-History, זה His Story, כלומר הסיפור שלו, של הגבר, לא שלה, של האשה. מבחינה זו יש לברך על פרסומו של ספר ששם דגש על הנשים שהשפיעו על ההיסטוריה, את הדוגמאות המעניינות של Her Story. במקרים רבים היו אלו נשים שהוצנחו לתפקיד המשפיע, כי ירשו אותו (בדומה לגברים רבים), ובמקרים רבים אחרים הן עשו את כל הדרך לבדן, כשעצם היותן נשים כמובן הקשה עליהן הרבה יותר.
הספר "נשים ששינו את העולם" מתאר בקצרה יותר מ-50 נשים משפיעות לאורך ההיסטוריה, עם תוספת ישראלית של שמונה נשים שהייתה להן, לפי עורך המהדורה העברית, העיתונאי אורן נהרי, השפעה דומה בזירה המקומית.
אבל יש מספר דברים שחסרים בספר הזה. ראשית - הכתיבה עצמה. היא אמנם רהוטה וברורה, אבל חסר בה ערך מוסף; למעשה, אין בספר הרבה מידע שלא ניתן למצוא בשיטוט רגיל בוויקיפדיה. נדמה, כי מעט עבודת מחקר הייתה יכולה להביא תוספת של כמה סיפורים ופריטי מידע מפתיעים על אותן נשים. בלי זה, קיבלנו את סיפורן של נשים שהכרנו ברובן, והרי זה, איך לומר, אותה גברת בשינוי אדרת.
מעבר לכך יש את עניין הרשימה עצמה. דווקא פה יש לספר מה לחדש. לצד הבחירות המתבקשות, כמו מרגרט תאצ'ר ומארי קירי, הוכנסו לרשימה נשים שידועות פחות אף שהשפיעו על ההיסטוריה, כמו קתרינה דה מדיצ'י ואמלין פנהרסט. מנקודת מבט זו - מתן במה לנשים שהשפיעו ונשכחו, יש הצדקה מלאה לפרסומו של הספר.
אך קשה להתעלם מאלו שמקומן בספר נפקד. נכון, בכל רשימה אפשר להגיד שמישהו חסר. לכן, יהיה הוגן "לעשות הנחה" לסופרות ולוותר על הביקורת במספר מקרים פחות בוטים, כמו קונדליסה רייס, האשה הראשונה בתפקיד היועצת לביטחון לאומי והאשה השנייה בתפקיד מזכירת המדינה של ארה"ב; טנסו צ'ילר, ראש הממשלה האשה היחידה בתולדות טורקיה; ואנגלה מרקל, הקנצלרית הראשונה בגרמניה, או אם תרצו - האשה הראשונה ששולטת במדינה זו מאז העוצרת אגנס במאה ה-11.
אבל כיצד נפקד מקומן של אינדירה גנדי ומאדאם צ'יאנג קאי שק? הראשונה שלטה על הדמוקרטיה הגדולה בעולם, והשנייה, שנקראה במקור סונג מיילינג, הייתה דומיננטית מאוד בשלטון של בעלה בסין, ולא לחינם היא האשה היחידה בתולדות המגזין הנחשב "TIME", שנבחרה לתואר איש השנה, יחד עם בעלה. (יש לציין שהייתה בחירה נוספת של 12 פעילות פמיניסטיות יחד ב-1975).
גם בתוספת הישראלית יש מספר בחירות שאפשר להתווכח עליהן, אם כי פה הספק הוא יותר סביר. לצד בחירות מאוד ראויות, כמו זו של פרופ' רות ארנון, שהרבה בזכות המצאתה טבע הפכה לחברת ענק, נבחרו גם חנה סנש ושרה אהרונסון. על פניו בחירות מוצדקות. הן הרי מאוד מוכרות וראויות להערכה על גבורתן הרבה. מצד שני, בשונה מהנשים בספר בגרסתו האמריקנית, מדובר בשתי נשים שזכו למעמדן בזכות מיתוס שבנו סביבן אחרים ופחות בשל מה שהן עשו.
מאידך, נפקד מקומן של המשוררות רחל ולאה גולדברג, שאיכות השירים שחיברו היא ששמה אותן במקומן המרכזי בתרבות הישראלית. רוב הנשים הישראליות ברשימה, אם לא כולן, גם אינן מתאימות להגדרת הספר. הרי שעם כל הכבוד לפועלן, לא גילה אלמגור ולא חנה סנש שינו את העולם, או אפילו קרוב לזה.
