"לאחר כמעט 40 שנה בכנסת ובממשלה, עברתי לקריית-ספר רק כדי שבפעם הראשונה בחיי יטילו דופי ביושרה שלי, והכול בגלל צרות עין, חשבונות אישיים ופוליטיים וקנאת סופרים ומו"לים. שומר נפשו ירחק". כך אמר הח"כ והשר לשעבר יוסי שריד, ששימש יו"ר חבר השופטים בבחירות הספר הזוכה בפרס ספיר 2009, לאחר שהבוקר נודע על ביטולו, בגלל חשש לניגוד עניינים של שריד ושופט נוסף בוועדת הפרס, הפרופ' אריאל הירשפלד.
שריד הוסיף: "כל הפרשה המוזרה הזאת מעוררת בי צער רב. בעיקר צר לי על סופר צעיר וחשוב שמביישים אותו ואת ספרו הטוב על לא עוול בכפו. אני שב ומודיע שפרס ספיר ניתן השנה, כמו בשנים קודמות, מתוך שיקול דעת ענייני ונקי לחלוטין של כל חבר השופטים, וכל השאר רכילות".
"צעד דרסטי"
התדהמה שהשתררה בערב החגיגי בתיאטרון גבעתיים (17.6.09), עת הוכרז אלון חילו וספרו "אחוזת דג'אני" כזוכים הגדולים של פרס ספיר 2009, לא שככה במהלך השבועיים שעברו מאז. יותר מזה, היא קיבלה תאוצה בסדרת כתבות ב"מעריב" שתקפו את ההחלטה, וטענו לניגוד עניינים בתהליך הבחירה.
הטענות התחלקו לשני כיוונים: האחד, הפניית אצבע מאשימה כלפי שריד, שהוציא את ספרו ב"ידיעות ספרים", אותה הוצאה שהוציאה את "אחוזת דג'אני". טענה נוספת היתה שהעורכת הספרותית רנה ורבין, אחיינית של אשתו, ערכה את ספרו של חילו. בנוסף לכך, שריד, שהופיע עם חילו באירועי ספרות, המליץ על הספר כספר השנה ב"עכבר העיר" לשבוע הספר 2008. טענה נוספת שעלתה היא ששריד ניצל זכותו כיו"ר להצביע פעמיים, וכך הכריע לטובת הספר אחוזת דג'אני, מאחר שהיה תיקו בינו לבין "קול צעדנו" של רונית מטלון.
ניגוד העניינים השני היה בקשר הרומנטי שהתקיים בעבר בין הירשפלד למטלון, שספרה עלה לחמישיית המועמדים הסופיים. כדי למנוע אירועים מהסוג הזה, חויבו השופטים לחתום על טופס גילוי נאות, בו הם מצהירים על קשריהם עם המועמדים או הוצאות הספרים. הירשפלד הודה כי לא הצהיר על הקרבה למטלון. שריד טען כי "הוא חושב שהצהיר".
הבוקר המדינה התעוררה להודעה הדרמטית שדירקטוריון קרן ספיר החליט לבטל את הבחירה ועל פתיחתו של הליך בחירה מחודש באמצעות יו"ר וצוות שופטים חדשים. משמעות ההחלטה היא כי זכייתו של חילו בטלה, וכן בטלה מועמדותם של חברי "הרשימה הנבחרת", הכוללת את חילו וארבעת הסופרים נורית גרץ, איריס לעאל, רונית מטלון ואמנון דנקנר. מנכ"ל מפעל הפיס שאול סוטניק מסר בתגובה: "אין בלבי ספק כי הטעויות נעשו בתום לב. עם זאת התוצאות יוצרות חשד לניגוד אינטרסים לכאורה, ויש לנקוט צעד דרסטי כדי לנקות את הליך הבחירה מכל חשש וחשד".
הניסיון לקבל את תגובתו של חילו לא צלח. מ"ידיעות ספרים" נמסר: "אנו מוצאים בביטול הפרס אקט מעליב המביא עוגמת נפש להוצאה, לאלון ולשאר המתמודדים".
במפעל הפיס טוענים כי התכוונו להודיע למעורבים על ההחלטה, אך ההחלטה התפרסמה לפני שהספיקו. דוברת מפעל הפיס: "היינו אמורים להיפגש היום עם אלון חילו ולהודיע לו את החלטתנו, ואז לפנות במכתב אישי מנומק ומפורט לכל אחד מהמועמדים, השופטים והמו"לים. לדאבוננו הרב, ההחלטה דלפה ויצא שנאלצנו קודם להגיב לתקשורת, ואז להרים טלפונים לכל בעלי העניין בפרשה הזו. שוחחתי הבוקר עם חילו והתנצלתי בפניו. הדבר האחרון שרצינו זה שהם יקראו על זה בעיתון".
זו פגיעה במי שלא אשם - הסופרים
"אנחנו מתנצלים בפני כל מי שאפשר, אבל היה כאן מהלך לא תקין שאי אפשר להתעלם ממנו. התייעצנו עם יועצים משפטיים וקיבלנו החלטה מאוד כבדה וקשה. הובא בחשבון שיהיו אנשים שייפגעו על לא עוול בכפם, והובא בחשבון שנחטוף תביעות משפטיות. אבל היה כאן הליך לא תקין, ובאומץ הוחלט לנקות את המהלך ולהתנצל בפני כל מי שצריך. שני דברים עמדו לנגד עינינו - מינהל תקין והפרס הזה. מעבר לסופר זה או אחר, יש פה פרס חשוב לספרות, והמטרה שעומדת לפנינו כרגע היא להציל אותו, ולדאוג שהפרשה הזאת לא תהפוך לבית הקברות שלו".
דנקנר: "ועדת השופטים התנהגה כמו פרק בפולישוק"
אמנון דנקנר, מחבר הספר "ימיו ולילותיו של הדודה אווה", שהיה בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס, אמר הבוקר (ה') בגלי צה"ל בתגובה לפרסומים על ביטול פרס ספיר: "תראי, אני די המום ומופתע. זה עושה רושם כאילו ועדת השופטים התנהגה כמו פרק בסדרה של פולישוק. זה עצוב נורא, כי אני חייב לומר לך, הרי גם המועמדות של שאר הסופרים בוטלה.
"נכון שאנחנו מדינה קטנה, זה נכון שיש הרבה היכרויות וחיכוכים, והשאלה היא של דרגה. ואני מניח שאם בכל זאת, יש קרבה משפחתית אחרת מאשר חיכוך, ואם יש קרבה עולה עד כדי הקדשת ספר לאחד השופטים, אז יש בכך הרבה יותר מאשר תיווך מאשר מדינה קטנה. הרי אי אפשר מאחורי התירוץ של מדינה קטנה, להחביא כל כך הרבה".
אילנה דיין: אתה מכיר את יוסי שריד, אתה מניח שהוא ישב ועצר את כל המידע הזה בליבו ואמר אני לא אגלה? או אולי היה כאן היסח הדעת, טעות בשיקול דעת.
"תראי, אני לא רוצה להיכנס לפרשנויות האלה, משום שאני לא יודע, ואני כמובן מוכן להניח איתך שהכול נפלא והכול בסדר ולא היתה שום כוונה או מחשבה, ודאי לא זדון. עדיין גם אם היתה כאן רשלנות והיסח הדעת, כמו אצל נהג שנוהג בהיסח הדעת, התוצאה היא קטלנית! וזה נורא בעיניי".
אילנה דיין: אתה יודע, האמת שעכשיו שאתה אומר את זה, אמנון, אני שואלת את עצמי, איך קוזו היה מטפל במשבר מן הסוג הזה?
"תראי, יכול להיות שההחלטה היא תוצאה של מהלך של איזה קוזו. אני חושב שההחלטה הזאת, קוזו או לא, ההחלטה של מפעל הפיס היתה בלתי נמנעת. באמת בלתי נמנעת".
אילנה דיין: סליחה שאני לא זוכרת את הסכום, אמנון, כמה כסף אתה צריך להחזיר?
"אני צריך להחזיר 25,000 שקלים. אני אעמוד בעניין הזה. הבעיה היא יותר בעיית חוסר הנעימות של להיות מעורב בכלל בענין כזה. ואני חושב שמגיע לכולנו התנצלות".
