כשהייתי קטנה ניסיתי לשכנע את אבא שלי שיפסיק להיות יהלומן וייבחר במקצוע יותר מרתק. שתי האופציות העדיפות עלי היו - ממציא או בלש פרטי. חשבתי שהחיים שלי יהיו הרבה יותר מעניינים אם אבא שלי ימציא אופניים שנוסעות על המים או ייקח אותי למרדפים מסוכנים באמצע הלילה.
אבא שלי לא השתכנע וכך נשארתי עם חיבה מיוחדת לאוטוביוגרפיות של ממציאים דגולים ולספרי בלשים. פיליפ מרלו של ריימונד צ'נדלר, אדם דלגליש של פ.ד. ג'יימס, מיס מארפל והרקול פוארו של אגתה כריסטי וגם הישראלים - ליזי בדיחי של שולמית לפיד ומיכאל אוחיון של בתיה גור, בו הייתי מאוהבת במשך שנתיים לפחות.
"ספלמן חקירות" שייך לז'אנר של ספרי בלשים, אבל הוא אחר לגמרי. איזבל (איזי) ספלמן בת 28, היא הבת האמצעית במשפחה שהפכה את ענייני החקירות לעסק משפחתי. בגיל 12 כבר החלו ילדי המשפחה לחטט בפחי אשפה, לעקוב אחרי חשודים פוטנציאלים וללמוד לאתר אנשים שירדו למחתרת.
לאיזי עבר מרתק הכולל שתייה מופרזת, עישון (של כל מיני דברים), גרימת נזקים לרכוש ולגוף ונטייה כללית קלה לעבריינות. אבל היא מקסימה (כשהיא לא משקרת) והיא מתוקה (כשהיא לא מרביצה למישהו) והיא אחרת (כל הזמן).
יש גם את הוריה - ארתור ואוליביה, את אחיה הבכור דיוויד שהפך לעורך דין כי הבין באיזשהו שלב שאנשים זכאים לפרטיות (בניגוד לשאר בני המשפחה), את אחותה הקטנה ריי, המכורה למשחקי ריגול ולסוכר ואת הדוד ריי, על שמו היא נקראת, שנעלם מדי פעם לסופי שבוע מסתוריים. אחת המשפחות הספרותיות היותר מצחיקות שפגשתי לאחרונה.
הסיפור הבלשי הוא לא העיקר כאן, לכן הספר לעולם לא ייחשב לקלסיקה בז'אנר הבלשים. איזי מתפנה להציג לנו את התעלומה רק באמצע הספר כי עד אז היא עסוקה בלהסביר לנו מי נגד מי במשפחה יוצאת הדופן שלה. בין לבין יש גם את ניסיונותיה לצאת לדייטים בלי שהמשפחה שלה תעשה לה את המוות (ולבחור המסכן תחקירים מקיפים) או לעזוב את העסק המשפחתי כדי לזכות בחיים רגילים.
זה לא ספר שיעשה אתכם יותר חכמים, אתם לא תבכו במהלך הקריאה, השיער על עורפכם לא יסמור מהמתח, אבל אתם כן תיהנו. זה ספר משעשע במידה, מותח במידה, נעים במידה. והכי חשוב - כשתסיימו לקרוא, המשפחה שלכם תראה לכם הרבה יותר נורמאלית. זה ספר ראשון בסדרה, בארצות הברית כבר יצאו שלושה וסופרת מבטיחה עוד.
רוצים להגיב או לשאול שאלות? כתבו ל:
sigalr@news2.co.il