כמו מייקל שייבון, נתן אנגלנדר וג'ונתן ליטל שבאו לפניו, גם טוד חזק-לואי - דוקטור לספרות יהודי אמריקאי - מצטרף לרשימת הסופרים שחיים בגולה ועוסקים בין השאר במוצאם ובשורשיהם. אם עוד לא שמעתם עליו, הגיע הזמן שתכירו את הסופר היהודי אמריקאי הכי חם שנמצא עכשיו על מדפי הספרים.
חזק-לואי מפרסם בימים אלו ספר שני בישראל, שהוא למעשה הרומן הראשון שלו. מתברר שאחרי מחקרים רחבים על ש"י עגנון וברנר ולימודי ספרות ודוקטורט באוניברסיטת פלורידה, הגיע חזק-לואי למסקנה שהוא לא רק אוהב לקרוא, אלא גם אוהב לכתוב. תוך כדי שנת השתלמות בישראל עם אשתו ושתי בנותיו, נולד הרעיון לספרו השני -"שבויים".
"בילדות לא ממש חשבתי להיות סופר", מספר חזק-לואי באנגלית מעוברתת, "היו לי חלומות אבסורדיים אחרים כמו להיות מוזיקאי, שוער, דברים בסגנון. על כתיבה לא חשבתי באופן רציני עד לסיום הלימודים, ורק אז התחלתי לכתוב". ספרו הראשון, קובץ סיפורים בשם "משימתו של המתרגם הזה", פורסם בארה"ב לפני כשנתיים וזכה לשבחי הביקורת, ואף תורגם לעברית ופורסם בהוצאת כנרת. "שבויים", לעומת זאת, מרגיש כמו רומן שפונה במיוחד לקהל הישראלי.
הספר מדבר על הכאן והעכשיו שלנו, מנקודת מבט של גיבור יהודי אמריקאי שמשלב עלילה משפחתית וסיפור על מסע ושינוי, תוך כדי ביקור מוזר בישראל, שלעיתים מרגישה כמו הר געש פעיל. "עבדתי על ספר אחר במשך כמה שנים, און אנד אוף, והוא לא באמת התקדם לשום מקום", מספר חזק-לואי. "הבנתי שאני רוצה לכתוב על המצב הישראלי אבל מתוך נקודת מבט זרה. כסופר שממציא סיפורים, אני אמור לכתוב על משהו מדומיין, אבל המצב הפוליטי והעמדה של ארה"ב בזמן הקדנציה השנייה של בוש לא יצא לי מהראש. בסוף, בעידודה של אשתי, החלטתי לגנוז את הספר ההוא ובאותו הלילה עלה בי הרעיון לרומן על תסריטאי שמוצא את עצמו מתמודד עם כל זה. זה התחיל ממש ממשפט הפתיחה".
המשפט שפותח את הרומן מרמז על התהליך שעומד לעבור גיבור הרומן דניאל בלום: "וביולי של אותה שנה, בבוקר שהיה בלתי ראוי לציון מכל בחינה אחרת, עלה בדניאל אי רצון מובהק ופתאומי להמשיך לכתוב סיפורים". דניאל הוא תסריטאי רב מוניטין שמודאג מהמצב, והעולם לא נראה לו טוב. בנו המתבגר הולך ומתרחק ממנו, וגם חיי הנישואין שלו ידעו ימים טובים יותר. הוא מגיע למשבר רוחני עמוק ומחכה שיקרה משהו, לא משנה מה, תוך כדי עבודה על תסריט חדש ואלים שבו צלף אלמוני מחליט להתנקש באנשים בעלי עמדות מפתח בניהול המדינה והעולם. עד מהרה מגלה בלום כי התסריט שכתב אמיתי מדי: הוא באמת רוצה במותם של האנשים האלה, ופנטזיות הנקמה משתלטת על חייו. בדרך למצוא פתרון למשבר הוא מחפש ישועה אצל רב חובב סמי הזייה, אשר ממליץ לו לגדל זקן, לבלוע כדורים ולנסוע לבקר בישראל.
דמותו של דניאל מבוססת עליך או על מישהו שהכרת במציאות?
"גיסי הוא תסריטאי שחי בהוליווד, והידע שלי על תעשיית הסרטים מגיע בעיקר מסיפורים שסיפר לי. אבל דניאל הוא בעיקר המצאה. השתדלתי לשמור על הדמות שלו רחוקה משלי, אבל כשנכנסתי עמוק יותר ויותר לכתיבת הרומן, התחלתי להבין שהאמביציה העקשנית שלו והפצע שהוא לא מסוגל להתמודד איתו נובעים ממני, מהאמביציה והעקשנות שלי".
במסגרת חיפושו של דניאל אחרי גאולה, הוא מגיע לשיחות עם רב הקהילה שלו, שכאמור לא מפסיק להשתמש בסמי הזייה. "הרבי הוא הדמות האהובה עליי ברומן, כי הוא הקרוב ביותר לגיבור אמיתי בסיפור שכתבתי", מודה חזק-לואי. "נקודת המבט שלו על הדת ועל רוחניות היא מאוד שונה משלי, אבל יש לו אמונה אחת שיכולתי להזדהות איתה באופן גורף - הוא מסרב להתנהג בצורה חפיפניקית בכל מה שקשור לאלוהים ולדת. הוא שונא את איך שהיהודים סביבו מתביישים בדת שלהם ובחיים הרוחניים שלהם, וזה מסביר את העניין הגדול שיש לו בסמים".
ישראל מצטיירת בספר שלך כמעין סיר לחץ טרוריסטי. ככה אתה רואה אותה?
"נקודת המבט של דניאל על ישראל מאוד שונה משלי. ביליתי בישראל תקופה לא מבוטלת ולמדתי את המדינה וההיסטוריה שלה בצורה מקיפה. הראייה של דניאל, לעומת זאת, היא מאוד פשוטה, ומבוססת על איך שישראל נראתה לעולם בשנים שאחרי האינתיפאדה הראשונה. לא רציתי לתאר את הדברים מאיך שהצטיירו בזיכרוני שלי, ובמיוחד את תל אביב רציתי לתאר באופן אחר. רציתי להציג את הדמות של נדב - בחור ישראלי צעיר וסטלן שמשמש כמדריך טיולים לדניאל - כבחור שפשוט לא עומד באתגרים שהמדינה שלו מציעה לו. ניסיתי לא להביע דעה חד מימדית על המצב. הרומן הוא לא על האם ישראל היא ארץ רעה או טובה, הוא על זה שישראל היא מדינה קשה, ואולי אפילו עצובה".
בימים אלה שוקד חזק-לואי על הרומן הבא שלו. במקביל הוא כותב מאמר אקדמאי על הסרט "ואלס עם באשיר", מטייל עם הכלב שלו, מכין פנקייקים לבנות שלו ועושה כמויות עצומות של כביסה. בנוסף לעבודתו כמרצה וכסופר הוא עוסק בתרגום של ספרים ישראלים לאנגלית, ומתרגם כעת את ספרו של אסף שור, "מוטי", שיצא בהוצאת בבל בשנה שעברה. "זה ספר מומלץ בהחלט", הוא ממליץ, "חכם, מעורר מחשבה וכתוב נפלא. יש משהו מאוד טרי בכתיבה של שור, מלאה חדווה ובו זמנית רצינית".
ולמרות שספריו של חזק-לואי מתורגמים ברחבי העולם וקיבלו ביקורות מצוינות בעיתונים כמו "הניו יורק טיימס", הוא עצמו עדיין נשאר צנוע: "זה מדהים שמישהו זר כותב לך פתאום שהוא אהב את הספר שלך כל כך, והוא בכלל לא מכיר אותך".
"שבויים" מאת טוד חזק-לואי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 398 עמ'
>>'הדבר הכי טוב שיכול לקרות לקרואסון' הוא ספר פולחן בספרד. והנה למה