בגלריה זומר בתל-אביב מוצגת תערוכה מעבודותיה של יעל ברתנא, מהאמניות הישראליות הבולטות בזירה הבינלאומית בשנים האחרונות. ברתנא יוצרת עבודות וידיאו מורכבות, המציגות מציאות בדויה והזויה, אך מובלעת בהן ביקורת נוקבת לצד מטעני תרבות, היסטוריה ומחשבה מקורית.
תחת הכותרת "אם תרצו, נגיע לירח", אוספת ברתנא אירועים מכוננים בהיסטוריה היהודית של המאה ה-20, ומתבוננת בהם מחדש. בסרטיה נבחנים חומרים "מעצבי זהות לאומית" - סרטי תעמולה, צבא, סמלים, טקסים, המנונים. אלה מייצגים מצד אחד את האתוס הישראלי, ומצד שני כשבוחנים אותם לאור ההוויה הישראלית העכשווית, הם נראים זרים ומרוקנים, מובסים ומגוחכים.
בגלריה מוקרנים שני סרטים מתוך "הטרילוגיה הפולנית" של ברתנא: הראשון "מארי קושמרי" (חלום בלהות) מ-2007 והשני "מור אי ווייז'ה" (חומה ומגדל) מ-2009, שמוקרן לראשונה בארץ.
בסרט "מארי קושמרי", שזכה לפרסום ולהדים בארץ ובעולם, העיתונאי ופעיל השמאל הפולני סלאוומיר שירקובסקי נואם במרכזו של אצטדיון ריק ונטוש. הוא קורא לשובם של 3 מיליון "היהודים האבודים" של פולין לארצם. האוטופיה מתעוררת לחיים במלוא גיחוכה, לנוכח סגנון הנאום הפשיסטי, תכניו המופרכים, וההד העולה מטריבונות האצטדיון הריקות מאדם.
"חזון החזרה" מתממש באופן בדוי בסרט השני בטרילוגיה, "חומה ומגדל", שבו בונים החלוצים הפיקטיביים של ברתנא את "הקיבוץ הראשון באירופה". זהו תסריט הזוי ובו מתיישבים יהודים חוזרים לגור על אדמת פולין, אך הם עושים זאת בדרך כוחנית ומחתרתית, ומשתמשים בשיטת חומה ומגדל.
המצלמה של ברתנא מציירת מציאות שנעה בין לאומיות לכוחנות צבאית, כשברקע ניצבים זיכרון האנטישמיות וההשמדה, שמלווים את היסטוריית ההתיישבות הציונית בארץ, ואת מעשינו - כעם וכיחידים - מאז ועד היום.
יעל ברתנא - "אם תרצו, נגיע לירח", גלריה זומר, רוטשילד 11 ת"א
>>הספר "ויום אחד עוד ניפגש" מתאר בצורה נדירה את חייה של בת לניצולת שואה
