"הספרייה של צומת ספרים" בדיזינגוף סנטר, היא אחד המקומות האהובים עלי בתל אביב. מרחבים גדולים. ספרים צבעוניים שמקיפים את הקירות. שולחנות עץ ארוכים, ומעליהם מנורות קריאה ירוקות. מקום אידיאלי לבוא ולהתחבר לטקסטים מכל הסוגים. ביום חמישי האחרון הוקדשה החנות כולה לטקסטים חשובים שלעיתים נוטים להישכח, טקסטים של שירה מקורית ישראלית.
את ערב המחווה למשוררים יזמה סמנכ"ל הרשת טל פלוצקר, מתוך מטרה לפתח את תחום השירה בישראל, לעודדו, ולתת לו מקום בחזית. "קיים דור שלם של יוצרים בישראל שאינם מקבלים ביטוי הולם וכרשת המחויבת לספרות ולשפה העברית, אנו רואים זאת כחובתנו לעודד את חשיפתם לציבור".
האירוע הוא חלק מחודש שירה ברשת ובערב המושקע השתתפו אגי משעול, נורית זרחי, אילן שיינפלד ועוד, אשר בחרו את מי שמייצג את הדור הצעיר והמבטיח של המשוררים. אלכס אנסקי הנחה את הערב בהתרגשות, וליווה את המפגש בין דורות של משוררים, מול קהל רב מכל הסוגים – מבוגרים, נוער, חובבי הז'אנר, וגם כאלה ששוטטו בחנות במקרה, ונשארו להקשיב.
את הערב פתחה אגי משעול, שבחרה להציג בפני הקהל את המשוררת הצעירה ענת זכריה, שהוציאה את ספר הביכורים שלה, "יפה אחת קודם" בהוצאת הליקון השנה. משעול דיברה על הספר ככזה שנובע מעבודה פנימית עמוקה של שנים, והקריאה משיריה של זכריה, שבעיניה, מייצגים את "המחויבות של אדם כותב, לדרך של השירה."
המשורר, רפי וייכרט, שמפורסם גם בזכות תרגומיו לשירתה של המשוררת הפולנית ויסלבה שימבורסקה, הציג את המשורר הצעיר, נדב ליניאל, בוגר החוג לכתיבה יוצרת באוניברסיטת תל אביב, שיצירותיו כבר פורסמו בכתבי עת רבים. וייכרט תיאר את לימודיו של נדב כ"רצף התפתחות נכון אל תוך השירה," והקריא את שירו, "מוצאי יום שבת."
לערב הוזמנה גם חנה גולדברג, פזמונאית שכתבה למעלה מארבע מאות שירים מוכרים כמו, אנטראטיקה בביצוע קורים אלאל, וענוג, בביצוע נוער שוליים. גולדברג בחרה להציג את המשורר אלמוג בהר, והשניים לא נפגשו פנים מול פנים עד לערב זה, אלא רק דרך הכתיבה. גולדברג תיארה איך נחשפה לשירו של בהר במקרה, דרך חיפוש תמים בגוגל, ואיך מילותיו נכנסו לליבה. בהר בחר להקריא את אחד משיריה המוכרים: "נאחז באוויר."
המשוררת והיוצרת נורית זרחי, בחרה את שיריו של גדיאל דהן, אחד מתלמידיה, שזיהתה בו יכולת שירית גדולה, "הוא משורר מפני שהוא כזה, עוד טרם הוציא ספר", ועוד הוסיפה כי בחרה בו, בגלל שהדיבור החיצוני והפנימי שלו, היה מאוד קרוב לשלה.
אישה היא רק דרך אל אישה/ היא לא יותר מאבק מתפזר/משתוחח אחרי הצעדים להדק את הנשמה.
עדיין בעולם לא כלו המים/ צדדים נפחדים בהם ממשיכים לרמז על הדברים שאי אפשר.
כשאני הולך על המדרכה ברחובות יונים עדיין סרות ממני כמו סימניות למכתבים שלא הגיעו/ והים הוא עדיין רק גלויה על נסתרות.
אני אוהב לא את בשרך אלא את רמיזותיו/ אני אוהב לא את שמך אלא את התכלותו. מתוך "אישה היא רק" של גדיאל דהן
המשורר והיוצא אילן שיינפלד, תיאר את השירה "כהתאבדות על הדף הלבן," ובחר בורד לווינשטיין אותה לימד במסגרת סדנאות הכתיבה באוניברסטית תל אביב. בתום הקריאה טענה לוינשטיין כי היא למדה ממנו את העונג איך להתאבד על הדף הלבן.
הזמרת והיוצרת תלמה אליגון רוז בחרה במשוררת עיינה ארדל, והקריאה מתוך ספרה שיצא בהוצאת עם עובד, "שירי אהבה לימים רעים." ארדל בחרה להקריא את שירה של רוז, "שלוש אהבותי," שרוז גם בצעה אותו בליווי נגינה, בקולה הנוגע, לבקשת הקהל הנרגש.
כל מי שהגיע לערב הזה, תרם בהגעתו לטובת שירת המקור בישראל, שבשנים האחרונות צוברות תאוצה מחודשת בציבור הקוראים. על פי נתוני רשת צומת ספרים, כ-22,000 ספרי שירה נמכרים בישראל כל שנה. ובנוגע למשוררים הנולדים: על פי סקר שערכה הרשת 32.8% מהנשאלים ציינו כי הם כותבים שירים או סיפורים. נשים יותר 'חוטאות' בכתיבה מאשר גברים (39% לעומת 27%). רוב הנשאלים טענו כי הם בעיקר כותבים שירים ללא כוונה לפרסם אותם – 20% נשים ו-11% גברים.
אנסקי סיכם את המפגש כולו במשפט אחד: "כמה נפלא זה לכתוב כך ולפרסם ברבים. בשביל זה צריך לדעת עברית, וגם עוד משהו."
היה מקסים.