האיש הרזה בכובע האפור ובמשקפיים הכהים נראה כמו מרגל. זה היה צירוף מקרים מצער, מכיוון שהוא באמת היה מרגל: תחת הכסות של פרופסור מכובד לחקר אסיה הוא הסתובב בעולם עם חשבון הוצאות של ה-CIA. האיש הזה, פול לינברגר, היה אחד מיועציה הבכירים של ממשלת ארצות הברית למזרח אסיה וחבר מכובד בקהילת המודיעין. במלחמת העולם השנייה הוא עזר לארגן את פעילויות הלוחמה הפסיכולוגית של צבא ארצות הברית; למעשה, הוא כתב את "לוחמה פסיכולוגית", אחד הספרים המכוננים בתחום הלוחמה המודרנית. הוא גם שימש כיועץ לצבא במלחמת קוריאה (אבל סירב להשתתף במלחמת ויאטנם), עזר לממשלת בריטניה במלחמה הקרה והיה יועץ בכיר לממשלה הסינית לפני המהפכה הקומוניסטית. אבל היום הוא נזכר בעיקר בגלל השם השני שלו: קורדוויינר סמית. תחת שם העט הזה פירסם לינברגר כמה מהסיפורים המוזרים והיפים של המדע הבדיוני המוקדם.
הוא נולד ב-1913 בארה"ב, אבל בילה את ילדותו כשהוא משוטט ברחבי העולם בעקבות אביו, שהיה דיפלומט נודע. הסנדק שלו היה סאן יאט-סן, אביה של הלאומנות הסינית, שאביו היה מיועציו. הוא גדל בגרמניה ובצרפת, בפיליפינים, בסין וביפן, ועד גיל 20 ידע לדון בעקרונות הפילוסופיה הסינית בשש שפות. הילד המבריק והרגיש הזה סבל מילדות קשה ובודדה באופן קיצוני. הוא קיווה להיות לוחם, אבל בגיל שש הוא איבד בתאונה את עינו הימנית וסדרה של מחלות הותירה אותו חולני, גמלוני, מתבודד וכמעט עיוור.
רקטות סילון בכורסה
ב-1954 פירסם פסיכולוג נודע בשם רוברט לינדנר אוסף של סיפורים מספת הפסיכיאטר תחת השם "השעה בת חמישים הדקות". אחד הסיפורים – שנקרא "כורסת הסילון" – מתאר את קורותיו של מטופל, "קירק אלן", מדען בשירות צבא ארצות הברית שסבל מהתקפים קיצוניים של אשליות מדע-בדיוניות. החולה, שסבל התעללות מינית בילדותו, מצא את עצמו שוב ושוב ביקום עתידי דמיוני, מאות שנים בעתיד, בו הוא משמש כמפקד של צי חלליות. במהלך הטיפול לינדנר מצא את עצמו שוקע בעולם של המטופל שלו.
היום כמעט כל החוקרים מסכימים ש"קירק אלן" הפך ברבות הימים לסופר מדע בדיוני תחת שם העט קורדוויינר סמית. אם התיאוריה הזאת נכונה – כמו הרבה מהפרטים בחייו של לינברגר, קשה לאמת או להפריך אותה - הרי שהפסיכולוג לינדנר היה המעריץ הראשון, ובהחלט לא האחרון, של סמית. אתם, אגב, מכירים את "כורסאת הסילון" בגלל סיבה נוספת. בסוף שנות התשעים הסיפור הזה שימש כהשראה לספר, שלאחר מכן הפך לסרט בכיכובו של קווין ספייסי, בשם K-PAX.
כוכב בשם שאול
המדע הבדיוני של קורדוויינר סמית הוא בבואה לנפשו המעונה של פול לינברגר. הסיפורים העצובים, המשונים והמבריקים שלו שואבים השראה מהספרות הסינית המסורתית, מתכתבים עם הנצרות וכתובים בשפה ובמבנה שהיו זרים ומוזרים אפילו לתחום הזר והמוזר של המדע הבדיוני. סיפורו הראשון של סמית, "הסורקים חיים לשווא" – שבו אסטרונאוטים שנאלצים לנתק את עצמם מחושיהם כדי לא לאבד את שפיותם מגלים יום אחד שהטכנולוגיה הפכה אותם למיותרים – נדחה על ידי כל עורכי המדע הבדיוני החשובים של שנות ה-40. הסיפור פורסם במגזין נידח וחסר חשיבות, Fantasy Book, אבל שם גילתה אותו קהילת סופרי ועורכי המדע הבדיוני, ומכאן הקריירה הספרותית שלו התחילה לנסוק.
ביקום המשונה של סמית בני אדם וחתולים חוברים טלפתית כדי להלחם בישויות השוכנות במעמקי החלל - בכוכב עונשין בשם שאול איברי האסירים נקצרים לטובת השתלות ובכוכב-ספר בשם נוסטריליה מפיקים התושבים סם אלמוות מכבשים עצומות מימדים החולות במחלה מוזרה. עוד מככבים בסיפורים מחשבים ישנים שבקבציהם שמורות נבואות עתיקות, נערות-שעשועים שהן בעצם נשות-חתול, חצי-אלה הסוגדת לאדונה בן האדם ו"ההשגחה" השולטת באנושות המשועממת בעולם העתיד האוטופי והאפור, ומשחזרת באופן מלאכותי את הלאומים, המחלות והכסף כדי להחזיר לבני האדם עניין בחייהם.
ב-1966 הפופולאריות של קורדוויינר סמית הייתה בשיאה, וסוד הזהות שלו, שהיה שמור בקרב קהילה קטנה של עורכי ירחוני סיפורים ומעריצים מושבעים, דלף לציבור. זה השלב שבו לינברגר חלה ומת. הוא השאיר אחריו מספר זעום של כתבים: מבלי לכלול את ספרי המרגלים ואת ספרי השירה שכתב תחת שמות עט אחרים, הוא כתב רומן אחד ("נוסטריליה", שתורגם לעברית בהוצאת עם עובד) ו-32 סיפורים (שחלקם תורגמו וקובצו לאוסף "כוכב בשם שאול", שיצא גם הוא באותה הוצאה). החורים העצומים שנותרו ביקום שלו לעולם לא יכוסו. לעולם לא נדע מי הם ה"מנשונייגר" המסתוריים או מיהם ה"בלתי נסלחים" ומה תפקידם בחיסולה של האנושות בשואה גרעינית.
הוא היה בן 53, ומודעת האבל בניו יורק טיימס ציינה שהוא מת "ככל הנראה מהתקף לב". גם את הטענה הזאת, כמו את רוב הפרטים בחייו של לינברגר, קשה לאמת או להפריך.