פאבלו מיראס, עוד מעט בן 35, הוא עדיין ילד מגודל שמכור לסמים, אלכוהול ולסקס. לקלחת הזאת מתווסף אירוע מבלבל נוסף: אחיו המוצלח נעלם בנסיבות לא ברורות, ועקב כך נקלע פאבלו השיכור למערבולת אירועים מטורפת בהחלט.
זה מה שעומד בבסיס הספר "הדבר הכי טוב שיכול לקרות לקרואסון" של פאבלו טוסט, סופר ספרדי יליד ברצלונה, שספר הביכורים שלו הפך לספר פולחן בספרד. הסיבה העיקרית לכך - דמותו המגוחכת של פאבלו, שהיא רק מסווה למוח פילוסופי מבריק היוצר עולם כאוטי שאין בו אמת מוחלטת אחת. כתיבתו הבוטה של טוסט, שה"לוס אנג'לס טיימס" השווה אותה לכתיבתו של אלמודובר, ריתקה מיליוני קוראים ברחבי העולם. עכשיו תכריעו אתם.
"הדבר הכי טוב שיכול לקרות לקרואסון זה שימרחו אותו בחמאה: אני זוכר שכך חשבתי כשמילאתי קרואסון חצוי לשניים במרגרינה צמחית שהייתה במבצע. אני גם זוכר שבדיוק עמדתי לנעוץ בו את שיני כשהטלפון צלצל. וכך עשיתי אפילו שידעתי שאיאלץ לענות בפה מלא:
'אַאוֹ...'
'אתה בבית?'
'לא, יצאתי. אנא השאר הודעתך אחרי הצפצוף ותעזוב אותי בשקט. בייייייייייפ.'
'אל תתחיל עם השטויות שלך. מה אתה לועס?'
'ארוחת בוקר.'
'באחת בצהריים?'
'כן, היום החלטתי להשכים קום. מה אתה רוצה?'
'שתעבור במשרד. יש חדש.'
'לך תזדיין, אני שונא חידות.'
'ואני שונא לדבר בטלפון. שמע, מדובר בכסף. אני אחכה לך חצי שעה, ולא דקה יותר.'
טרקתי את השפופרת והמשכתי ללעוס את הקרואסון והתלבטתי אם להתקלח, להתגלח, או לעשן את הדוּקַדוֹס הראשונה שלי באותו היום. החלטתי לעשן בזמן שאני מתגלח; כיוון שהסיכוי שמישהו יתקרב אלי קלוש, החלטתי שהמקלחת יכולה לחכות. לעומת זאת, עם זיפים בני שלושה ימים, אתה נראה מטונף גם ממרחק של עשרה מטר. הבעיות צצו מיד: הקפה נגמר, לא הייתה לי חולצה נקייה, הפכתי חצי סלון עד שמצאתי את המפתחות, והשמש המעצבנת הצליפה בי ישר בפנים ברגע שיצאתי מדלת הבניין. למרות הכול שיחקתי אותה קשוח והצלחתי להגיע עד לבר של לוּאיג'י.
נכנסתי בכל הכוח, מה שבטוח - בטוח:
'לואיג'י, שים לי קפה קוֹרטַדוֹ ואתה יכול אולי לשמור לי איזה שני קרואסונים אם נשאר לך? הרגע אכלתי את האחרון שלי. ותגיד, אתה מאמן אותם במכון כושר? אם הזין שלך היה מתקשה כמו הקרואסונים האלה, בטח היית נראה הרבה יותר מרוצה.'
'שמע, אם אתה רוצה לאכול קרואסונים טריים, אתה משלם כמו כולם, ואם לא, אתה שותק ואוכל מה שאני ברוב טובי נותן לך. הולך?'
'הממ... אני לא יודע אם הבנתי את העסקה הזאת. אני אקפוץ אחר כך לשלם על הקפה ותסביר לי הכול לאט. ותעשה טובה, תביא גם חבילה של דוקדוס.'
'בחיי, אני לא יודע למה אני לא מעיף אותך מהעיניים שלי בזה הרגע.'
'בגלל שכשיש לי כסף אני משחרר עשר אלף בחור המזוהם הזה.'
'וכשאין לך, אני צריך לרשום לך אפילו את הסיגריות, ולפני שאני שוכח: פִינָה הייתה פה אתמול וחיפשה אותך. היא ביקשה שתתקשר אליה. תגיד, אתה מזיין אותה? יש לה שדיים של אלופה...'
'תאמין לי, אתה עוד תעוף לגיהינום בלי עצירת ביניים, חתיכת נואף.'".
מתוך הספר "הדבר הכי טוב שיכול לקרות לקרואסון", הוצאת כתר, 384 עמ'.
>>המגזין טיימס בחר את 10 הספרים של שנות ה-2000. במקום השלישי: אובמה