אחרי שהחליף אינספור עבודות, הגיע לטופ של עולם הפרסום וניצח את הסרטן, החליט אורי לברון, שותף ב"אדלר חומסקי" והאיש שהמציא את השם mako, שהוא רוצה לכתוב ספר. איך כל זה קשור לרומניה, אשכול נבו ולוזרים, תגלו בראיון המלא
אורי לברון (46), שותף במשרד הפרסום "אדלר חומסקי & ורשבסקי", הספיק בחייו להחליף לא מעט עבודות. הוא היה מלצר, דייל, דילר בקזינו, עוזר קונסול, מתרגל באוניברסיטה, קריין, קופירייטר בכיר, מנכ"ל והכי חשוב – הוגה השם mako. אבל סופר הוא עוד לא היה.
"אני רוצה לכתוב ספר מגיל 12 לפחות", הוא מסביר, "תמיד כתבתי שירים וסיפורים, והייתי משוכנע שאעשה עם זה משהו פעם. אני מספר סיפורים אובססיבי לכל מי שנמצא לידי, על דברים שקרו לי ועל דברים שנדמה לי שקרו לי".
אחרי אינספור טיוטות שמצאו את דרכן למגירה, התיישב לברון לכתוב את הרומן הראשון שלו, ספר מתח על שני גברים – אחד מפיק סרטים על סף פשיטת רגל, שטס לרומניה כדי לפקח על צילומים של סרט פרסומת, והשני חוקר ביטוח מובטל שמגיע לשם כדי להשגיח על דוגמנית בהפקה - שנפגשים ומסתבכים בפרשה שאין להם סיכוי להיחלץ ממנה אם לא ישתפו ביניהם פעולה.
"הייתי בצילומים ברומניה, לפרסומת של בנק הפועלים עם יאיר לפיד", מתאר לברון איך נולד הספר, "ומצאתי את עצמי בסיטואציה שבה אמרתי לעצמי 'נניח שמה שאני מדמיין שיקרה, באמת היה קורה. אז למי זה היה קורה, מתי ואיך?'. כשיצאתי מהמכונית לסט הצילומים, יאיר לפיד עמד על גשר מעל תהום. ככה נולד הרעיון. זה היה הספר הראשון שהתקדמתי איתו מעבר לעמוד שלוש, ואז ידעתי שאני הולך לרוץ איתו".
תכננת לכתוב ספר מתח? "היצ'קוק אמר שבעצם עלילת מתח היא הקולב לתלות עליו דברים אחרים שאתה רוצה לומר. בעצם רציתי לכתוב משהו על זוגיות, חברות בין גברים ועבודה תובענית".
בחרת לכתוב ספר על תעשיית הפרסום, עם דוגמנית יפה, סט של פרסומת, יחסי כוח ואלמנטים מעולם התקשורת.
"זאת בחירה נוחה לכתוב על עולם שאתה מכיר, למרות שאף אחד משני הגיבורים לא קשור ישירות לפרסום – עומר עובד במשרד הפקה וראובן עוסק בתביעות ביטוח. בתחילת הדרך הגיבור שלי היה דווקא בחור אנגלי שהגיע לצילומים. אבל באיזשהו שלב הרגשתי שאני לא יודע לכתוב בחור אנגלי. אני לא מכיר אותו".
יש משהו לוזרי בשתי הדמויות המרכזיות בספר, זה בכוונה? "אני הרבה יותר מחבב אנשים בזכות המגרעות שלהם, ופשוט ככה הם נכתבו לי. תוך כדי הכתיבה הדמות של עומר איבדה את כל תכונותיה הטובות. מגבר נאה הוא הפך לסתמי. ואז אשכול נבו, שקרא את מה שכתבתי, אמר לי 'תקשיב, אין לו אף תכונה טובה. תן לו משהו'. אז הפכתי אותו לאבא טוב. גם הדוגמנית בספר התחילה כקלישאה, וזה הפריע לי נורא. אז חשבתי לעצמי שהיא בעצם אחלה בחורה, והוצאתי אותה מהקלישאה".
עם כאלה עובדים, כיף להיות הבוס
השחיטה של רם אורן
כאמור, לברון תמיד רצה לכתוב ספר, אבל תהליך הכתיבה שלו היה מלווה במעט עליות והמון ירידות. "כשהגעתי לעמוד מאה", הוא מספר, "אחרי חצי שנת כתיבה בלילות, שלחתי את הספר לרם אורן בהמלצת חבר. הוא צלצל אליי אחרי שלושה ימים ושחט את הספר בצורה חברית, מקצועית ועניינית. הוא צדק בכל מילה, הספר היה במקום מאוד ראשוני. אחרי זה לא נגעתי בספר שנתיים. זה שיתק אותי. הבנתי את המרחק בין היכולות שלי, לבין הדרישות מהמשימה".
מה גרם לך להתחיל שוב?
"אשכול נבו היה עובד שלי, ויום אחד הוא אמר שהוא רוצה יום חופש בשבוע כדי לכתוב ספר. אמרתי לו, 'עזוב, לכתוב ספרים זה לא יילך, גם אני מנסה הרבה שנים'. אבל אשכול כתב, הצליח והתחיל להעביר סדנאות. ואז בוריס זיידמן, שגם עבד אצלי, הלך לסדנה של אשכול ויום אחד נכנסתי לחנות ספרים והמליצו לי על הספר שלו ששכב על השולחן בשתי ערמות.
הייתי אז בעמוד 150 בניסיון לשכתב את כתב היד, והרגשתי שאני חוצב עם כפית פלסטיק בתוך סלע ברזל, ואז אני מגלה שלבוריס זיידמן יש שתי ערמות! מבוריס ואשכול למדתי שאני צריך לקחת את זה ברצינות. נרשמתי לסדנה עם 80% מהספר, ובזכותה קילפתי ממנו הרבה מאוד מניירות. שיפרתי את הדמויות והדיאלוגים, למדתי איך כותבים עלילה. לא חשבתי שאני מסוגל לכתוב גרוסמן, שלו או עמוס עוז, אבל כן רציתי לספר סיפור שאנשים ייסחפו לתוכו".
בחרת לספר גם שם של רב מכר. "שמות הם העבודה שלי. כל החיים זה מה שאני עושה. המצאתי את השם של מפלגת קדימה ואת mako. לקח לי זמן לבחור שם. השם הראשון היה 'חצאים' אבל הוא לא היה מספיק טוב".
הסיפור של עומר עם הסרטן מבוסס על סיפור אמיתי, הסיפור שלך. הכתיבה שיחררה אותך ממנו? "העניין עם הסרטן מובא בספר אחד לאחד. כמו שזה כתוב על עומר, ככה אני עברתי את זה. כשהבנתי שיש לי סרטן הייתה לי תחושה חזקה של פחד אבל אחרי שבוע זה עבר. ברגע שהבנתי שזה משהו שאפשר להתגבר עליו, הפחד הפך לפרקטיקה. כמו בספר".
שם קליל וזורם. לברון מרוצה מעבודתו | צילום:
mako
על מה יהיה הספר הבא? "על איך להתמודד עם אנשים שאין להם גבולות. בבית הספר של אחד מהילדים שלי יש ילד שאי אפשר עליו כי אין לו גבולות. הוא רק בן 12 והוא האדם הכי מפחיד שנתקלתי בו. אני רוצה לכתוב סיפור על בחור שהיה חננה בתיכון, ותמיד הפחיד אותו הבריון של בית הספר. בהמשך הוא גדל להיות גבר-גבר אבל שוב מוצא את עצמו נאלץ להתמודד עם הבריון של התיכון. הספר יעסוק בגבריות והורות, שתמיד מוטלות בספק בעיניי. הדמויות כנראה יהיו שוב לוזריות. אני לא רואה בעצמי ווינר, ומזדהה נורא עם לוזרים. אני אוהב דמויות 'סוזן בויליות' – לוזרים שהופכים לווינרים".
ולשאלה הכי מסקרנת: איך הגית את השם mako? "רצינו שם שיעביר לגולשים שהאתר מדבר על ההווה וגם על העתיד - מה קורה ומה יקרה. אבל הצירוף 'מה קורה' הוא כבד וארוך לאתר אינטרנט, אז קיצרנו. אני מאוד אוהב את השם וחושב שהוא עובד. הוא קליל, הוא זורם. אגב, mako זה גם "כריש" ביפנית. מי שמבין שהוא חלק מהמילים "מה קורה" מבין את המסר, וגם מי שלא מבין, זוכר ישר את השם כי הוא קליט. זה שם מקסים".
