במאי ותסריטאי: פיטר ג'קסון (טרילוגיית "שר הטבעות").
תסריט: פראן וולש ופיליפה בוינס ("שר הטבעות") מבוסס על ספרה של אליס סיבולד
שחקנים: סירשה רונאן ("כפרה"), מארק וולברג ("השתולים"), רייצ'ל וייז ("הנוכלים בלום") וסוזן סרנדון.
על מה הסרט?
נערה בת 14 נרצחת על ידי רוצח סדרתי ומנסה לעזור למשפחתה וחבריה להתמודד עם אובדנה מהעולם שמעבר, יחד עם הרצון לנקום ברוצחה.
על מה באמת הסרט?
על הפחד שלא יזכרו אותנו שכבר לא נהיה כאן.
הדבר הכי טוב בסרט
האסתטיקה. ג'קסון נהנה במיוחד בעיצוב העולם שמעבר והפיק שם דימויים מרהיבים ביופיים באנימציה ממוחשבת מבריקה.
הדבר הכי גרוע בסרט
שמרוב אפקטים הוא לפעמים שוכח את הדרמה והסיפור, מה שגורם לעירוב הז'אנרים בסרט לא באמת להתאחד בצורה הרמונית. גם התרגום של שם הסרט מבאס ביותר, וכל קשר בינו לבין השם המקורי ("Lovely Bones") מקרי בהחלט.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
סצנת הסירות המתנפצות בים בעולם הבא. אחד מדימויי האבל והאובדן החזקים המציפים את הסרט.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
סצנות המתח, למרות המיעוט באמצעים לייצרן, הן לעיתים קשות מנשוא. לא לבעלי לב חלש.
הזווית היהודית
למרות שאין לכך זכר בסרט, הדמויות בסרט הן משפחת סלמון. זה יהודים, לא?
סקס
הגיבורה בת ה-14 נרצחת עוד לפני שהספיקה אפילו לחוות את הנשיקה הראשונה שלה. אל דאגה, הטרגדיה נפתרת בדיוק באותו סגנון בה הצליח פטריק סוויזי להתנשק שוב עם דמי מור דרך וופי וולברג ב"רוח רפאים".
אלימות
בלתי נראית, אבל כמו שהיצ'קוק הוכיח זה רק גורם לה להיות יותר מפחידה, מאיימת ומצמררת.
סטיילינג
הסרט מתרחש בשנות השבעים, והסטיילינג הוא המרחב היחידי בו מרגישים את הזמן, ככה שלא ממש ברור למה הוחלט למקם את הסרט בתקופה זו. לפחות הרווחנו את סוזן סרנדון במראה מיסיז רובינסון המטורללת, מה שהופך אותה לסבתא הכי סקסית על המסך. במקום Milf אמרו מעתה - Gilf.
פסקול
בריאן אינו הסופר מוכשר אחראי על פסקול מבריק ומטריד, כזה שידאג שתהיו מאוד מפוחדים גם אם אתם לא ממש מבינים למה.
מה למדנו מהסרט?
המתים ממשיכים להתקיים ולהסתכל עלינו מלמעלה ולשלוח מסרים - רק צריך להקשיב.
גם את תבואי לבקר אותי כשתמותי? אנחנו צריכים לקבוע איך אני אדע שזו את.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
פיטר ג'קסון מופיע לרגע בסרט כ"איש עם מצלמת הקולנוע" ומזכיר שהסרט הוא בעצם משל רפלקסיבי על צפייה בקולנוע. החיים שלאחר המוות כצפייה בקולנוע, הצופה כרוח רפאים פסיבי המתאווה להפוך לאקטיבי.
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
זה לא בשבילי, סרטים על מוות של ילדים, קשה לי מדי.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"רוח רפאים" - כי גם שם פטריק סוויזי תקוע בין העולמות.
"סכנה ברחוב ארלינגטון" - כי הפרברים הבורגנים האמריקאים הם באמת המקום הכי מפחיד להיות בו.
"שדרות סנסט", "אמריקן ביוטי" - כי גם שם המת מספר את הסיפור.
שורה תחתונה
הביקורות קטלו, האוסקר התעלם, אבל "מבט מגן עדן", למרות חסרונותיו, הוא סרט מצוין היוצר מספר דימויים קולנועים מרהיבים ומרגשים. למרות שהדגש בסרט הוא יותר אסתטי מעלילתי או פסיכולוגי, הוא מצליח למתוח, לרגש ולהדמיע. כנראה הסרט הפחות טוב של פיטר ג'קסון, אבל עדיין שווה צפייה.
זמן מסך
135 דקות.