בעלי מלאכה
בימאי: גארי מרשל ("אשה יפה")
תסריטאית: קת'רין פוגט (סדרת הטלוויזיה "נשות קבע")
שחקנים:ג'וליה רוברטס, ג'סיקה אלבה, טופר גרייס, שירלי מקליין, אשטון קוצ'ר ועוד.
על מה הסרט?
פסיפס קולנועי מרתק על אהבה בראי הדורות, מהילדות ועד גיל הזהב, עם הדילמות, הקשיים והקונפליקטים המאפיינים כל שלב. נראה לכם באמת? נו, עוד קומדיה רומנטית בנאלית מרובת כוכבים המתרחשת ביום הדביק הזה.
על מה באמת הסרט?
למצוא פתרון לדייט בולנטיין דיי למיליוני נערות אמריקאיות קלילות דעת וחסרות טעם.
הדבר הכי טוב בסרט
אן האת'ווי. שאפילו עם תסריט שמרני ומגוחך ודמות שטוחה במיוחד, מצליחה להוכיח שהיא שחקנית בונבוניירה (עדיין עדיף ליהנות ממנה ב"רייצ'ל מתחתנת" ולא כאן). גם שירלי מקליין חמודה.
הדבר הכי גרוע בסרט
ג'ניפר גארנר. הבחורה צריכה למצוא מקצוע חדש, כי לשחק היא פשוט לא יודעת. היא חמודה מדי, מעצבנת ומזויפת.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
15 שניות בכתוביות הסיום, בהם ג'וליה רוברטס עושה הומאז' לעצמה ב"אישה יפה". ביג מיסטייק, היוג'!
כל סצנה בה הדמות "לפתע" מבינה משהו מהותי על חייה ועל מערכות היחסים שלה. אנחנו הבנו את זה כבר בתחילת הסרט.
הזווית הישראלית
חוץ מזה שסיינט וולנטיין היה נוצרי, ולנו יש את חג אהבה משלנו ומספיק חגים בשביל לגנוב אחד מהגויים, הסרט מכניס איזו חצי בדיחה יהודית עם נזירות.
סקס
רומן בין גזעי, זקנים מאוהבים, רומן בין ג'ניפר גארנר ואשטון קוצ'ר, אן האת'ווי וטופר גרייס - וכל מה שהסרט מחלץ מהפוטנציאלים האלה זה כמה נשיקות דלוחות. הבמאי צריך להתבייש שהוא בחר להימנע מהנשיקה החד-מינית המתבקשת מהזוג הגברי שלו.
אלימות
ילדותית. ג'ניפר גארנר מוציאה עצבים על המין הגברי על איזה לב חסר ישע מקרטון.
סטיילינג
אין. לראות את ג'וליה רוברטס יושבת לאורך כל הסרט במטוס עם מדי מרינס אינו מראה מלבב, ואילו כל שאר הדמויות לבושות אותו דבר. משעמם.
פסקול
להיטי בנות אמריקאיות שאף אחד לא יזכור בעוד שנה. אולי רק את שיר הנושא החמוד של הלחמניה החמה טיילור סוויפט, שמשחקת בסרט גם בלונדינית מטומטמת בהופעה שלא הייתה עוברת אפילו אודישן במתנ"ס השכונתי של כפר-סבא.
משהו שהסרט לא למד בעצמו: "יש אנשים שלא מכירים באהבה אם היא לא מוצגת בפני אחרים" - משפט שאומר מוכר הפרחים לשחקן הפוטבול שנתקע בו מאחור. עם האוטו.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
"גם אני רוצה ללכת למסיבת 'אני שונא את ולנטיין-דיי'".
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
"פנטזיה רומנטית חסרת כל קשר למציאות, המביישת את מסורת 'תמונות קצרות' באוסף סיפורים שהחיבור ביניהם חסר כל משמעות וקשר. אבל מה כבר אפשר לצפות מגארי מרשל הבא בימים? מה שבטוח הוא שבאהבה הוא לא מבין דבר, ואין לו שום דבר מעניין להגיד עליה. נקודה חיובית דווקא היא הצגת מגוון הגזעים והלאומים בלוס-אנג'לס, נדיר לראות התייחסות כזו בקומדיה רומנטית".
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
"איזו רומנטיקה! גם אני עוד מאמינה באהבה! היא לא נעלמה, רק צריך למצוא אותה!".
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"אהבה זה כל הסיפור" - עוד קומדיה רומנטית בינונית עם אנסמבל משובח. למרות שהבריטים עשו עבודה הרבה יותר טובה מהפלסטיק ההוליוודי הנוכחי.
"כשהארי פגש את סאלי" - כי גם שם לא מאמינים בידידות אפלטונית בין גבר לאישה.
שורה תחתונה
אוסף שחקנים משובח בקומדיה רומנטית מטופשת, צפויה וגרועה באופן מיוחד. בשביל מה גייסו כל כך הרבה פרצופים מפורסמים אם כל מה שנדרש מהם זה המינימום שבמינימום? חלק מהליהוק בסרט פשוט מגוחך - אשטון קוצ'ר בתור מוכר פרחים לוזר וג'וליה רוברטס בתור סרן בצבא? רוברטס כנראה הפסידה למרשל באיזו התערבות, והעונש שלה היה הסרט הזה. כבר ראינו כמוהו עשרות פעמים, אם כי חובבי הקיטש והקלישאות, כמו גם אנשים עם זיכרון לקוי, ייהנו לבטח גם בו.
זמן מסך
125 דקות.