במאי- קנת' בראנה ("כטוב בעיניכם", "המלט").
תסריטאים-אשלי מילר, זאק סטנץ, דון פיין (החברה הסופר-אקסית שלי"). מבוסס על קומיקס משנות ה-60.
שחקנים- כריס המסוורת' (“מסע בין כוכבים”, "קרוב רחוק"), נטלי פורטמן, אנתוני הופקינס.
על מה הסרט?
גיבור העל של המיתולוגיה הנורבגית, אל הברקים והרעמים, תור (שאלה קטנה למפיצים-למה לא ת'ור?), נענש עקב יהירותו ומוגלה מהממלכה הקסומה שלו ומכוחותיו, היישר אל כדור הארץ של ימינו, שם ילמד את שיעור חייו וגם יתאהב בנטלי פורטמן.
על מה באמת הסרט?
על מה שלומדים היום על בשרם כל הדיקטטורים הערבים- במנהיגות זוכים, אי אפשר להשיג אותה בכוח.
הדבר הכי טוב בסרט
אנשי האפקטים. שעשו עבודה מרהיבה בהקמת המיתולוגיה הזו לחיים. הממלכה הקסומה של תור מהפנטת, קטעי האקשן והאפקטים המיוחדים בצירוף התלת מימד מוצלחים ומרהיבים.
הדבר הכי גרוע בסרט
שכריס המסוורת' לא מסתובב חשוף חזה לאורך כל הסרט.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
סצנת הקרב הראשונה הקקפונית, בה נלחם תור נגד צבא שלם של חיילים עצבניים ומול מספר יצורים מפלצתיים. מי ידע שבראנה כל כך אוהב לביים סצנות אקשן?
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
זו שבה תור עומד בגשם וצועק בתסכול וזעם לעבר השמיים- “אההההה!!!”. מאוד מקורי מצידך, בראנה.
הזווית הישראלית
פורטמן בתור מדענית זה מספיק?
סקס
המסוורת', הבונבון האוסטרלי, שנכנס לצורך התפקיד למשמעת כושר ודיאטת חלבונים וסטרואידים, הפך לוויקינג נוטף עוצמה וסקס, והסצנה הקצרצרה בה הוא מתהלך בלי חולצה הייתה שווה את העבודה הקשה. המתח המיני בינו לבין פורטמן מתמצה רק בנשיקה רטובה אחת, ביוזמתה של הנערה המשוחררת של שנות האלפיים למול הגבר הג'נטלמן של האגדות. רק חבל ששוב לא מנצלים את התלת מימד לטובת איזו סצנת סקס מעניינת.
אלימות
תור הוא גיבור-על כמעט חסין פגע, עם כוחות בלתי נדלים וגרזן קסומה, מה שמאפשר לו לנהל קרבות מרהיבים, לתפעל אלימות תחרותית עם אחיו בצורה תנ"כית ממש, ולשמחת כולם, אף לנהל האבקות בוץ הומו-ארוטית עם בודי-בילדר כושי.
סטיילינג
נובו-רישי. נדמה שכל הממלכה האגדתית מצופה בזהב ראוותני על גבול הוולגרי, והיא מצולמת באנרגטיות, מכל זווית אפשרית ובתנועה לא מפסקת. הסרט גם לא לוקח עצמו ברצינות תהומית, והוא מודע לעצמו ולפומפוזיות שלו. אחת הבדיחות קשורות לסטייל המוזר של גיבורי הממלכה המגיעים לכדור הארץ, המתוארים כזינה ורובין הוד.
פסקול
פילהרמוני ובומבסטי. כזה שסיפק עבודה להמוני נגנים קלאסיים.
מה למדנו מהסרט?
את מה שמלמד אביו של תור (אנת'וני הופקינס הסמכותי והמלכותי) את המלך לעתיד- מלך חכם לא מחפש מלחמה, אך הוא תמיד צריך להיות מוכן לקראתה.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
איפה הבלונדיני הזה התחבא עד היום?
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
המפיקים בטח בחרו בבראנה האליטיסט הזה כדי שייתן קצת נופח שייקספירי טרגי לכל הסיפור הקומיקסי הזה, מה חבל שבראנה לא סיפק את הסחורה והתמכר לתענוגות האפקטים הממוחשבים.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
זה מהסרטים לאבא, שיאמר- השימוש הכי טוב בתלת-מימד מאז אוואטר.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
מ"באטמן" דרך "סופרמן" ו"מלחמת הכוכבים" ועד "אלכסנדר", "טרויה" ושאר מיתולוגיות יווניות.
שורה תחתונה
קנת' בראנה מביים את הסרט כאילו מדובר באחת הטרגדיות השייקספיריות שהוא כל כך אוהב, אך לא מצליח לגמרי לתת את אותו המשקל לעיצוב הדמות הראשית וסיפורה מול האפקטים המיוחדים והאקשן. למרות זאת מדובר בעיבוד קומיקס מוצלח ביותר, ספקטקל של ממש, תלת מימד שהוא לעיתים תאווה לעיניים, כוכב כובש ותסריט מוצלח עם הומור עצמי מבורך. אולי התוצאה הסופית קצת מבולגנת וארוכה מידי, אך הלוואי שכל סרטי הקיץ הבא עלינו לטובה יראו ככה.
זמן מסך
130 דקות.