במאי ותסריטאי: ג'יימס קמרון ("טיטניק").
שחקנים: סם וורת'ינגטון ("שליחות קטלנית 4"), סיגורני וויבר ("הנוסע השמיני"), מישל רודריגז ("מהיר ועצבני", "אבודים").
על מה הסרט?
פנטזיית מדע בדיוני בתלת מימד. חייל מארינס נכה מגיע לכוכב הלכת פנדורה, שתאגידים מרושעים רוצים לגזול את אוצרות הטבע שלו מבלי להתחשב בשבט הענקים שחי שם. הוא נכנס לגופו של אחד היצורים, מתאהב במצילתו ונאלץ להחליט באיזה צד הוא מעדיף להיות.
על מה באמת הסרט?
מסר אנטי-אימפריאליסטי ואנטי קפיטליסטי, שמצחיק שהוא מגיע מסרט שהושקע בו כל כך הרבה קפיטל. הסרט יוצא נגד הרס האנושות את הטבע בכלל והאימפריאליזם של ארה"ב בפרט, מבקר את כיבוש עיראק ואפגניסטן בהווה וההכחדה של האינדיאנים בעבר.
הדבר הכי טוב בסרט
האנימציה, האפקטים והתלת מימד מלאי הדמיון, שיוצרים את הקסם של אחד מסרטי הפנטזיה המדהימים שנראו על המסכים.
הדבר הכי גרוע בסרט
הדיאלוגים. הסרט מורכב מ-20 אחוז צ'יזיים, שהם הדיאלוגים הפשטניים והקיטש, ו-80 אחוז של "וואו!". אבל למי אכפת מהדיאלוגים בסרט הזה?
הגיבור והנסיכה (אותה מדבבת בצורה מוצלחת ביותר זואי סלדנה מ"סטארטרק") מטיילים לראשונה ביער הקסום בלילה. טריפי לחלוטין, יותר טוב מפטריות הזייה, ותודות לתלת מימד הופך לחוויה מרגשת וקסומה בגוף ראשון.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
הנאום של הגיבור לפני המלחמה, הנכלל ב-20 אחוז קיטש של הסרט. כבר ראינו נאומים כאלה כבר אלפי פעמים, ואת ה"כן אנחנו יכולים" תשאירו לאובמה.
הזווית הישראלית
"נינט היא זמרת מצוינת" - המשפט הזה אשכרה נאמר בסרט, בטעות, אבל זה עדיין הופך לאחת הבדיחות הטובות אצל קהל ישראלי.
סקס
היצורים הכחולים, עם הגוף החתולי המוסתר רק בחוטיני, סקסיים בטירוף. הם חתיכים, גבוהים ועם תסרוקות מעוררות השראה. סם וורת'ינגטון לוהט, והרומן שלו עם בת הצ'יף, בסגנון קפטן סמית' ופוקהונטס, משכנע לחלוטין. רק חבל שבגלל שהסרט רוצה לפנות לכל הקהלים, ובבסיסו מיועד בעיקר לילדים, סצנת הסקס ביניהם קצרה מדי ולא מפורטת כלל. זאת בטח הייתה חוויה מיוחדת מאוד בתלת מימד.
למרות שהסרט מנסה לצאת במסר של שלום (ודמותה של מישל רודריגז גם מראה כיצד צריך להגיב במקרה של פקודה לא חוקית בעליל), סצנת הקרב הסופית שלו היא מהמרשימות בתולדות הקולנוע, בעיקר כאשר חיות הג'ונגל מצטרפות לחגיגה. ובכל זאת, היינו מעדיפים אם היו מנסים להיות מקוריים לשם שינוי ומוצאים פתרונות שלום לבעיות שהסרט מעלה. איפה גנדי כשצריך אותו?
סטיילינג
עיצוב העולם בסרט הזה יגרום לכם להישאר פעורי פה לכל אורכו. קמרון מצליח להכניס אותנו לעולם שלא נרצה לצאת ממנו, שמרגיש כמו צלילה מתחת למים ויוצר תחושה כאילו הוא קיים גם מחוץ למחשב. העולם העתידני המכניסטי בסרט גם הוא מעוצב בקפידה, אך לא בוולגריות ובצעקנות- הוא פשוט, נקי ומינימליסטי למרות מערכות המחשוב המתקדמות שהוא מציג. היצורים הכחולים מעוצבים בהשראת חיות הג'ונגל, האינדיאנים והאפריקאים והם סקסיים לגמרי, כאמור.
פסקול
לקמרון יש משיכה לזמרות דיוותיות עם קול גדול מהחיים וליאונה לואיס, ששרה את שיר הנושא המטופש, נשמעת בדיוק כמו סלין דיון ששרה את שיר הנושא הבלתי ניתן לשמיעה לסרטו הקודם של קמרון, "טיטניק".
מה למדנו מהסרט?
את מה שסיגורני וויבר מנסה ללמד את הקפיטליסט התאגידי הרשע (בגילומו המוצלח של ג'ובאני ריביסי): האוצר הכי טוב שאנחנו יכולים לקבל מהטבע, זאת החוכמה שלו.
וואו! לא הרגשתי שעברו שעתיים וארבעים דקות. רוצים עוד!
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
ראיתי את העתיד של הקולנוע, וזה אווטאר! מזל שקיימים במאים עם אגו ענק כמו של קמרון, שבסרט היקר ביותר בהיסטוריה מכריז על שינוי פני הקולנוע, מראה לכולנו איך האומנות השביעית צריכה להראות במאה ה-21 ומעלה את התלת מימד מדרגה ענקית קדימה. עכשיו רק צריך לחכות שבמאים עם קצת יותר רגש ושאיפות אומנותיות יצטרפו אליו ונקבל יצירות שיש בהן יותר מערך בידורי והנאת הקהל בלבד.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
"זה לא סרטים בשבילי, רשות הדיבור לאבא", שיגיד: "הפנטזיה בהתגלמותה, לא רציתי שייגמר, אני כבר רוצה לראות את זה שוב".
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"פוקהונטס" - בשביל סיפור האהבה.
"מטריקס" - בשביל המעבר של תודעה מעולם אחד לעולם אחר.
"אפוקליפטו" - בשביל הילידים, הג'ונגלים וההישרדות.
שורה תחתונה
האירוע הקולנועי המסעיר ביותר של התקופה, לא באמת תוכלו להרשות לעצמכם להפסיד את החוויה המדהימה, שומטת הלסתות ועוצרת הנשימה הזו. חבל רק שהסרט לפעמים נופל למחוזות הקיטש והמיליטריזם ושהוא הולך על המוכר והבטוח במהלכים הסיפוריים, אבל אין תלונות. לכל טריפ יש גם את הצדדים הפחות טובים שלו. וההיי של הטריפ הזה חזק הרבה יותר מכל דאון.
זמן מסך
162 דקות. ורק תרצו עוד.