במאי ותסריטאי - וודי אלן.
שחקנים - לארי דיוויד ("תרגיע"), אוון רייצ'ל ווד ("המתאבק").
על מה הסרט?
יהודי ניו-יורקי נרגן ומזדקן מתאהב בצעירונת דרומית, שמכניסה למערכת היחסים גם את הוריה הרפובליקנים השמרנים שמתפתים ממטעמי העיר הגדולה.
על מה באמת הסרט?
וודי אלן, יהודי ניו-יורקי מזדקן, מנסה להתמודד עם הקונפליקט הפנימי שלו בקשר למערכת היחסים שלו עם סון-יי הצעירה ממנו ב-35 שנה.
הדבר הכי טוב בסרט
הדיאלוגים. כמו ברוב סרטיו של אלן, גם כאן הפטפטת חוגגת ומנפיקה מספר רב של בדיחות מוצלחות, רגעים שנונים וסאטירה מבורכת.
הדבר הכי גרוע בסרט
המופרכות הבסיסית של הסיפור. הקשר בין הדמויות, בעיקר בהתחלה, נראה מודבק ולא אמין.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
סצנת הפתיחה שבה מתלונן לארי דיוויד, שמצליח להיות יותר וודי אלן מוודי אלן, על כל מה שמבאס באמריקה ובסופה פונה למצלמה ומדבר אלינו הקהל, ומזכיר לנו שמדובר בסך הכל בסרט.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
סצנת הסיום של הסרט מטופשת, דביקה וחלטוריסטית. מוודי היינו מצפים שיתאמץ יותר כדי לסגור את הסיפור של עצמו.
הזווית היהודית
כמו ברוב סרטיו של אלן, גם כאן הגיבור הוא יהודי, נוירוטי ואתאיסט. לאורך הסרט מפוזרות בדיחות על יהודים, שואה, נוצרים רפובליקנים איוולים, וגם הקשר בין איבר המין היהודי למקבילו השחור.
סקס
תודה לאל, לא בין הגיבורים - כי פער הגילאים ביניהם הוא באמת טו מאץ'. אין אפילו נשיקה. במקום זה יש הרבה דיבור על מיניות, על הקשר ביו מין לאינטלקטואליות והצגה של שלל אופציות מיניות כמו מנאז'-א-טרואה והומואיות מתפרצת בגיל המעבר.
גם כאן מסתפקים רק בדיבור על אלימות ועל הקשר בין חובבי נשק ושמרנות פוליטית לחוסר סיפוק מיני.
סטיילינג
ממש כמו ב"פיגמליון", סגנון הלבוש של הדרומית ואמה משתנה עם שהותן במנהטן האופנתית. לארי דיוויד מצידו ישאר אנטי-אופנתי ושלוכי במופגן.
פסקול
וודי אלני - ג'אז ושירים מסרטי הוליווד קלאסיים.
מה למדנו מהסרט?
העולם מחורבן, אבל בכל הזדמנות שיש לך לתת ולקבל אהבה - צריך ללכת על זה. העיקר שזה עובד.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
הידד, וודי אלן חזר לעצמו.
איזה חזר? מדובר בתסריט ישן שלו משנות השבעים, אז ברור שזה סרט טוב. בשנים האחרונות, להוציא את "ויקי כריסטינה ברצלונה", הוא בכלל לא מתקרב לרמה של הסרטים של עצמו. אני מקווה שמסתתרים לו עוד כמה תסריטים בבוידעם.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
אני באמת לא מבינה מה יש לבחורה בגילה לחפש עם תרח כזה.
מה ראה אלן לפני הצילומים?
את הסרטים הישנים של וודי אלן.
שורה תחתונה
קומדיה וודי אלנית משובחת בטעם של פעם. אלן חוזר לניו-יורק, לשנינויות, ליהודיות החרדית-נוירוטית, למיזנתרופיה, לאתאיזם, ולקלילות הנעימה של סרטיו הישנים. רק חבל שאנחנו יודעים שהוא מסוגל לקצת יותר.
זמן מסך
92 דקות.