במאי ותסריטאי- מייק לי (“סודות ושקרים", "ורה דרייק").
שחקנים-רות שין (“הכול או כלום”), ג'ים ברודבנט (“הארי פוטר”), לסלי מאנוויל (“ורה דרייק”).
על מה הסרט?
דרמה קומית על שנה בחייהם של זוג לונדונים מבוגר, משפחתם וחבריהם.
על מה באמת הסרט?
"לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה".
הדבר הכי טוב בסרט
לסלי מנוויל בתור החברה הבודדה מרי. מנוויל, ששיתפה כבר פעולה עם לי, וזכורה בעיקר בתפקידה קורע הלב ב"הכול או כלום", מפליאה לשרטט גם כאן דמות מקסימה שלמראית עין עולצת והיפר-אקטיבית, אך זו רק מסכה לבדידותה ותוגתה. גם אימלדה סטאנטון (המבריקה ב"ורה דרייק") המופיעה בסצנת הפתיחה, ומניחה את יסודות הדיכאון של הסרט, מצליחה לעניין ולרגש תוך מספר רפליקות. כשהסרט מתחיל לדשדש קצת, מצאתי את עצמי מתגעגע לדמותה ומקווה שתחזור, לשווא.
הדבר הכי גרוע בסרט
מבנהו- הסרט, כמו סרטים רבים אחרים, מחולק לפי עונות השנה. בשביל סרט שלא קורה בו הרבה, החלוקה הזו משעממת וסתמית למדי.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
הזוג המושלם יושב בגשם, שותה תה ומביט בחלקת האדמה העירונית אותם הם מעבדים, כמה אקולוגי מצידם. כמה פשוט ככה מקסים.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
סצנת הסיום המעיקה. הסרט מתאר את הידרדרותה של מרי, שחיי האהבה שלה הם רצף של כישלונות, והיא מפתחת התאהבות לא הגיונית בבנם הצעיר של בני הזוג. סצנת הסיום העצובה, לא משאירה יותר מדי מקום לתקווה.
הזווית היהודית
חוץ מזה שמייק לי יהודי אין כזו בסרט עצמו.
סקס
אין סקס אבל יש אינטימיות מקסימה בין בני הזוג, המציגים זוגיות מושלמת מדי. כנראה ככה זה כשנכנסים לגיל המעבר.
אלימות
בניגוד לסרטים בהם תיאר לי את בני מעמד הפועלים, שם לרוב שרתה אווירה אלימה, אצל בני המעמד הבינוני המתוארים בסרט זה האווירה נעימה, שלווה ובורגנית. את הצד האלים בסרט מייצג אחד מקרובי משפחתם של בני הזוג, שכל מה שמאפיין אותו זה האגרסיביות שלו.
סטיילינג
בנאלי, כיאה לגיל העמידה.
מה למדנו מהסרט?
את מה שאומרת החברה המטפלת לחברתה המדרדרת- "צריך לקחת אחריות על המעשים שלנו".
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
למה לסיים בכזו מועקה? אי אפשר היה להעניק לנו עוד סצנה, שננחת יותר בקלות חזרה למציאות?
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
סרט חדש של מייק לי הוא תמיד יום חג, אפילו שממש לא מדובר באיכויות של "עירום" או "סודות ושקרים", אך לפחות גם לא באכזבה של “חופשייה ומאושרת”. מדובר ביצירה קאמרית מקסימה, המאופיינת בדמויות עגולות ומורכבות כמו תמיד בסרטיו של לי, הנותן כבוד גדול לשחקניו, שהופכים בתהליך העבודה ליוצרים של דמותם.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
אח, איזה זוג מקסים. מזכירים לי את אבא ואותי, נכון?
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
סרטים של מייק לי, אבל בלי להצליח להגיע לרמה של הטובים מביניהם.
שורה תחתונה
בניגוד לרגישות ולהומניות המאפיינים את סרטיו של לי בדרך כלל, הפעם מדובר בסרט מעט אכזרי לאוכלוסיות מסוימות, שלא עושה חסד עם רווקים ורווקות מזדקנים ומציג אותם בצורה שיפוטית ונלעגת. בני הזוג הגיבורים מוצגים לעומתם בצורה מושלמת מדי- היחסים ביניהם הם מופת לזוגיות, הם מאוזנים, חמים, מטפלים- ומציבים סרגל מידה שקשה מאוד לעמוד בו. לא ברור מדוע לא ייצר לי תמונה מאוזנת יותר, מה שהופך את הסרט לשטוח וחד מימדי. למרות המשחק המשובח של כל שחקניו, הם לא מצליחים להעביר את המורכבות האמיתית של הנושאים בהם הוא מתעסק.
זמן מסך
129 דקות.