במאי: קן קוואפיס ("אחוות הג'ינס”)
תסריט: אבי קון ומארק סילברסטיין (“אף פעם לא התנשקה") שביססו את תסריט "הוא פשוט לא בקטע שלך" על ספר הדרכה לדייטים של גרג ברנדט וליז טוצילו מ"סקס והעיר הגדולה" המבוסס על שורה מאותה סדרה.
שחקנים: ג'ניפר אניסטון, בן אפלק, דרו ברימור, סקרלט גו'הנסון, ג'ניפר קונלי ("רקוויאם לחלום”), ג'ניפר גודווין (“אהבה גדולה")
על מה הסרט?
קומדיה רומנטית על חבורת צעירים בבולטימור, בשלל תמונות מחיי הנישואים והרווקות בעידן הפס הרחב. בין הדמויות רווקה מטורללת נואשת, נשואה נבגדת שמתייחסת לסיגריות כאילו הן הרואין, גברים המפחדים ממחויבות, ובעוד כל הנשים מתעניינות בחתונה הם כמובן מתעניינים בסקס.
על מה באמת הסרט?
נשים מאברבאנל, גברים מהכיתה הטיפולית.
הדבר הכי טוב בסרט
הפוסטר שלו. עם כל הפרצופים המוכרים, הסרט עוד נראה איכשהו מבטיח. במקרה אחר השחקנים אולי היו מצליחים למצות את כישרונם אך זה לא המקרה כאן. הסרט לא ממש נתן להם עם מה לעבוד. היה עדיף לבהות בפוסטר שעתיים מאשר להיכנס לאולם.
הדבר הכי גרוע בסרט
התסריט. מיושן, שמרני, שוביניסטי, קלישאתי, משעמם ומביך לפרקים. מרגיש כמו פרסומת לזוגיות סטרייטית מונוגאמית ולתרבות הצריכה- אושר ועושר כפי שהם מוגדרים על פי הקפיטליזם הליברלי. התסריט גם לא מצליח באמת ליצור דמויות מעניינות אמיתיות או להכניס אותנו לתוך האשליה שהיא החמצן של הז'אנר.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
הסצנה בה ג'ניפר אניסטון ובן אפלק מחליטים לחזור זה לזה מבלי להתחתן- עובד לפי כל חוקי הז'אנר המתקתק.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
זהירות ספוילר: הסצנה לאחר מכן, בה הוא בכל זאת מציע לה נישואים. קטע שאמור לרגש ורק גורם לפרצי צחוק ואנחות של “נו, באמת”.
סקס
הכימיה בין אף אחד מהזוגות לא באמת אמינה, הנשיקות ילדותיות, וסצנת המין היחידה על שולחן המשרד מגוחכת.
אלימות
מודחקת וחבל.
סטיילינג
כמו הסרט כולו, הדמויות לבושות בצורה מיושנת, משעממת וחסרת השראה. ג'והנסון נראית כמו דודה של עצמה, אניסטון אפרורית, וקונלי מסתובבת כל הסרט עם קוקיות. קוקיות!
פסקול
כזה שלא שמים לב אליו. מוסיקת מעליות ומספר להיטים סתמיים שפג תוקפם.
מה למדנו מהסרט?
בפעם הבאה לקחת מישהו שיודע לכתוב ויש לו מה להגיד כתסריטאי.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
איזה סרט מיותר.
הדבר הכי טוב בז'אנר הוא הבריחה מהמציאות לשעה וחצי וזה אפילו לא קורה כאן. לא היה בסרט שום דבר קולנועי, רואים שהבמאי מגיע מהטלוויזיה, היה עדיף אם היה נשאר שם.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
מזל שמצאתי חתן לפני פריצתם של האינטרנט והפלאפונים. לאן נעלמה הרומנטיקה?
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"משהו נפלא"- קומדיית האייטיז של התסריטאי ג'ון יוז המצוטטת בסרט. מה שהיה טוב באייטיז כבר לא ממש עובד.
"סקס והעיר הגדולה"- חוץ מהשורה של הפרק שנתן השראה לספר, כנראה שהתסריטאים לא למדו כלום מהסדרה החדה והמשוחררת (אם מתעלמים מהפרק האחרון והסרט).
זמן מסך
129 דקות.
שורה תחתונה
אולי התקופה לא מאפשרת ליצור קומדיות רומנטיות ראויות, זה עדיין לא תירוץ לסרט הזה. השאלה למה כל כך הרבה שחקנים טובים הסכימו להשתתף בו נותרת חסרת מענה.