במאי ותסריטאי- טוד פיליפס (בדרך לחתונה עוצרים בווגאס, אל תלחצי אני בדרך").
תסריטאים- סקוט ארמסטרונג (“רוד טריפ"), קרייג מאזין (“מת לצעוק 3-4”).
שחקנים- כל החבורה מהסרט הקודם בתוספת מייסון לי (שהוא גם הבן של הבמאי אנג לי).
על מה הסרט?
בדיוק כמו הסרט הקודם- חבורת הגברים מנסה לשחזר את צעדיה לאחר לילה של אובדן הכרה.
על מה באמת הסרט?
משני תודעה שונים ומשונים בעצם חושפים את האני האמיתי שלנו.
הדבר הכי טוב בסרט
הקוף. הדמות הכי מצחיקה וחמודה בסרט- מדובר בקופיף קטן ותמים שהוא בעצם סוחר סמים, מכור לסיגריות ועם חיבה לדימויי מין אוראלי. לא אתפלא אם "צער בעלי חיים" יגישו נגד יוצרי הסרט לפחות שלוש תביעות שונות.
הדבר הכי גרוע בסרט
הוא ממש שחזור מדויק של הקודם, מינוס הקסם המקורי.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
הביקור של החבורה בבר חשפניות תאילנדי והגילויים שמביא איתו הביקור הזה.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
סצנת הקיטש המתחייבת בסיום ההרפתקאות.
הזווית היהודית
המוח היהודי (כפי שטורחים להזכיר בסרט לפחות פעמיים) של הבעל לעתיד הוא זה שפותר, לאחר כל התלאות, את ההיעלמות של אחת הדמויות.
סקס
קווירי. תחת השפעת הסמים והבעל לעתיד מתגלה כחובב ליידי-בויז. הסרט גם לא חוסך בתקריבים של ההוכחה לכך שהחשפנית איתה איבד את בתוליו היא אכן גבר לשעבר. תמונות הסטילס המתגלות על הכתוביות (בדיוק כמו בסרט הקודם) הן כמובן חושפניות ומפורטות יותר.
אלימות
בנגקוקאית. העיר החמה והמיוזעת מעניקה לכל דמות את מנת האלימות שלה- לאחד נחתכת האצבע, אחד נורה, אחד מקועקע על פניו, הם מוכים באכזריות על ידי נזיר תאילנדי ונרדפים על ידי ברוני סמים.
סטיילינג
כמו של חבורת נערי קולג' פרועים שיוצאים למסע תיירות מין בתאילנד.
פסקול
הופעת האורח של מייק טיסון שהפציע גם בסרט הקודם, מתמצה בהופעה המרכזית שלו בחתונת הגיבור, מזייף את, איך לא, "לילה אחד בבנגקוק".
מה למדנו מהסרט?
שקופים יכולים ואוהבים לעשן.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
אז בעצם רק שינו את השם מווגאס לבנגקוק?
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
מתקפת ההמשכים הקייצית נמשכת. הקיץ עם הכי הרבה המשכונים בשנים האחרונות ממשיך לשחזר הצלחות קודמות בעצלנות, עייפות וחוסר מקוריות.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
דבילי להפליא. כמו שאני אומרת, גברים לעולם לא מתבגרים.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"משחק הדמעות”- בגלל סצנת הגילוי ולמרות ששם לא התייחסו לטרנסג'נדרים כקלישאה.
שורה תחתונה
חיקוי מדויק אך הרבה פחות מוצלח של הסרט הראשון. מה שהיה מקורי בקודם הופך כעת לקלישאתי, קווי העלילה מקבילים מדי והרוח הפרועה והאנרכית מרגישה מאולצת משהו. מה שהופך את הצפייה למהנה הן דמויות המשנה מוצלחות (ובעיקר קן ג'יאונג בתור מר צ'ו ההיפר-אקטיבי), כמה רגעים מוצלחים ומצחיקים וקוף כוכב אחד.
זמן מסך
102 דקות.