בימאי- אלי קאנר.
תסריטאים- ג'נה מאטיסון, מייקל מיקו.
שחקנים- יהודה לוי, ג'יימס קאן (“הסנדק”), עודד פהר (“המומיה").
על מה הסרט?
מבוסס על סיפור אמיתי. ישראלי מסתבך עם העולם התחתון בתל-אביב של שנות ה-70, עובר ללוס-אנג'לס ומסתבך איתו שוב בשנות ה-80.
על מה באמת הסרט?
גם לישראלים מותר להגשים את החלום האמריקאי, אבל רק אם יפנימו את כל חוקי הקפיטליזם.
הדבר הכי טוב בסרט
הפסקול הצ'יזי שלו עם להיטי סבנטיז ואייטיז משומשים כמו בלונדי ופיל קולינס.
הדבר הכי גרוע בסרט
שעשו אותו בכלל.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
הסצנה הראשונה שבה יהודה לוי מופיע, ברור.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
אתם תצטערו שבכלל נכנסתם לסרט.
הזווית היהודית- ישראלית
הסרט, המבוסס על סיפורו האמיתי של הישראלי לשעבר, איציק שומוף, מפיק הסרט, מתחיל בתל-אביב של שנת 1973, שכל קשר בינה לבין תל אביב, או ישראל, מקרי בהחלט. והיא מוגדרת כעיירה שממנה תמיד אפשר לראות את כל הכוכבים. הדמויות זורקות מדי פעם איזה "לחיים”, "שבת שלום" ו"הבה נגילה" נדרשים, יש חתונה וקבורה יהודית, שרשרת חי מוזהבת, מוגזמת ומגוחכת במיוחד, והעיקר שיש גם את יהודה לוי בתפקיד הראשי כגיבור המושלם.
סקס
בקושי נשיקה אחת מוצלחת בין לוי לאהובתו בסרט, דלפין שנה, הצרפתיה היפה.
אלימות
גנגסטרית. אבל יותר כזו שנראית כמו פרודיה על סרטי גנגסטרים. גם כאן, כמו בכל מימד של הסרט הזה, אין שום ניסיון ליצור איזושהי אותנטיות, היגיון, עניין או מקוריות.
סטיילינג
שנות ה-80. עם השראה ברורה, משום מה, של ג'ון טרוולטה והדיסקו של "שגעון המוסיקה".
מה למדנו מהסרט?
שאדוארד פרלונג, הילד המתוק מ"שליחות קטלנית" התבגר ממש נורא. זה מה שקורה, כנראה, למי שמתמכר ליותר מדי סמים ואלכוהול. פרסומת טובה בהרבה מכל מה ש"אל-סם" אי פעם יחשבו עליו.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
אני לא מאמין שבזבזתי שעה וחצי על הפיס אוף שיט הזה.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
כוכבי העבר של ה"סנדק", ו"החברה הטובים" מתבזים בסרט שהוא אפילו לא בי-מובי, שאינו רלוונטי לשום דבר שקרה בעולם או בקולנוע בשלושים שנים האחרונות, וגם הם לא יצילו תסריט לא מפותח, דיאלוגים משומשים-מביכים, ודמויות קריקטוריות, שטוחות, קלשיאתיות, חסרות עומק והתפתחות.
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
אני מעדיפה את יהוד'לה שלי בעברית.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
סרטי גנגסטרים גרועים.
שורה תחתונה
כנראה שבלי יהודה לוי מעולם לא היינו שומעים על הסרט הזה והוא היה מגיע ישר למדפי ספריות הדיוידי, ושם גם נשאר. מיותם. מדובר בסרט מיותר לחלוטין, לא מעניין, לא מתוחכם, שמרגיש כמו פרודיה, אבל הוא לא קומי, קליל או מודע לעצמו בכלל. יהודה לוי עושה כמיטב יכולתו כדי לצאת בסדר מהחלטורה החובבנית הזו, אך בלתי אפשרי לסלוח לו שבגללו נאלצנו להיחשף לשעמומון הזה.
זמן מסך
93 דקות.