בעלי מלאכה
במאי- סם מנדס ("חלון פנורמי, אמריקן ביוטי")
תסריט- בני הזוג ונדלה וידה ודייב אגרס.
שחקנים- מאיה רודולף ("סטרדיי נייט לייב"), ג'ון קרסינסקי ("המשרד")

על מה הסרט?
בני זוג הריוניים ואבודים, בני 30 ומשהו, יוצאים למסע ברחבי ארצות הברית כדי למצוא את הבית המושלם.

על מה באמת הסרט?
לא צריך לנסוע לשום מקום בשביל להרגיש בבית. הבית הוא בתוכנו.

הדבר הכי טוב בסרט
הכימיה בין שני השחקנים הראשיים המעולים. רודולף וקרסינסקי, הידועים בעיקר בצד הקומי שלהם, חושפים כאן צד דרמטי ורגיש ונשארים אמינים ומדויקים לאורך כל הדרך.

הדבר הכי גרוע בסרט
הפעמים הנדירות שהוא נוטה למתקתקות יתר. למרות שברובו הוא נוטה להתמודד עם החיים לא דרך משקפיים הוליוודיות ורודות.

הסצנה שתלכו איתה הביתה
הסצנות המצחיקות ביותר בסרט שייכות למפגש של בני הזוג עם דמותה של מגי ג'ילנהול ("המזכירה"), נציגת הניו-אייג' המטורללת, הרוחנית בדולר, המניקה האובססיבית, המאמינה בתיאוריית הרצף ויוצאת נגד עגלות לילדים. הרוחניות מעולם לא נראתה הזויה ותלושה יותר.

הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
המפגש החלש בסרט הוא המפגש עם אחותה של הגיבורה בבית המלון, שם לא קורה יותר מידי, והיה אפשר להחליפה בלי אפילו לשים לב.

סקס
הסרט נפתח בסצנת מין אוראלי שדרכה למדים בני הזוג שהם בהריון, ומרגע זה נגמר הסקס, כי זה לא ממש עובד להם עם ההריון. במקום זימה מפצה הסרט בטונה אינטימיות בין הגיבורים, ואפילו לא נדרשת נשיקה כדי להראות את האהבה והקרבה הגדולה ביניהם. אותה אהבה הגורמת לגיבורה להתנגד נחרצות (כמה מרענן) לנישואים.

אלימות
איזה כיף שהיא לא קיימת בסרט.

סטיילינג
הדבר האחרון שמעניין את הדמויות הנבונות והשלוכיות הללו זה אופנה. גם למי יש כסף להתעסק בשטויות האלה? התוצאה היא סטיילינג מרופט אך מדויק, ריאליסטי ומאפיין דמויות ברגע.

פסקול
אינדי ומרגש, המהווה חלק משמעותי מאוד מהסרט. בין הלהיטים אפשר למצוא שירים של ג'ורג' הריסון, וולווט אנדרגראונד ובוב דילן. חדי השמיעה יוכלו לשמוע את רודולף מבצעת את "מיסטר טמבורין" של דילן.

מה למדנו מהסרט?
משפט שאומרת אחת הדמויות בסרט המייצג את המצב הרעוע של ארצות הברית היום ואת סימניה של האימפריה המתפוררת הפזורים לאורך הסרט- אם ארצות הברית היא ערמת חרא גדולה, כל השאר הם, בסופו של דבר, רק הזבובים שחגים מעליה.

המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
אחח, איזה בית שהם מצאו, לא היה איכפת לי לגור בו.

המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
מי שהיה צריך לביים את הסרט הזה הוא טוד סולנדז או אלכסנדר פיין ולא סם מנדס, שלמרות הלוק האינדי שלו, יש בו משהו יותר מידי הוליוודי, שטאנצי ונוסחתי.

המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
איזה זוג נחמד, לא היה איכפת לי לארח אותם לאיזו ארוחת ערב.

מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"פרחים שבורים"- בגלל האווירה הג'ים ג'רמושית, החיפוש והמפגשים הביזאריים.
"ג'ונו"- בגלל האווירה האינדית וההריונית.

שורה תחתונה
סרט מסע מצחיק, עדין, ונוגע על זוגיות, התבגרות, אהבה ובית. קאסט משובח של שחקנים נהנה מדיאלוגים שנונים ואינטליגנטים היוצרים דמויות ראשיות מורכבות, עשירות ואנושיות ודמויות משנה מוצלחות למדי.

זמן מסך
98 דקות.