במאי: שון לוי (“לילה במוזיאון").
תסריטאי: ג'וש קלאוזנר (“שרק 3”).
שחקנים: טינה פיי (“רוק 30”), סטיב קארל (“בתול בן 40”), מארק וולברג (“לילות בוגי").
על מה הסרט?
זוג נשוי מהפרברים, משועמם וחסר ליבידו, זוכה לערב אקשן בניו-יורק לאחר שזוג שוטרים מושחתים חושב בטעות שהם זוג גנבים.
על מה באמת הסרט?
כדור הרגעה לבורגנים משועממים.
הדבר הכי טוב בסרט
מארק וולברג בלי חולצה. בכל הסצנות בהן הוא מופיע בסרט, לא טורח אחד הבחורים העדיין-הכי-סקסיים בהוליווד לשים חולצה ומשוויץ בחזהו הראוי. אין לי ממש מושג מה קרה באותן סצנות, אבל הן היו תענוג.
הדבר הכי גרוע בסרט
מאיפה להתחיל? אפשר לסכם את שלל המגרעות בכך שגם לפני עשרים שנה הסרט הזה היה נחשב מיושן.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
מרדף מכוניות. הקומדיה הופכת לסרט אקשן ראוי בסצנת מרדף מכוניות ברחבי ניו-יורק כשמכוניתם של הגיבורים מחוברת למונית צהובה. היישר לפנתיאון.
הסצנה בה הזוג מדבר על בעיותיהם ומקורותיהן ובעצם מסביר לקהל ולועס להם בכפית את המידע המיותר.
הזווית הישראלית
גל גדות. המגלמת בסרט למשך דקה וחצי את חברתו התל אביבית של מארק וולברג (שהגיע לארץ במסגרת הכשרה שעשה למוסד או משהו מופרך מסוג זה). היא מופיעה בחולצה בלבד, זוכה למחמאות מקארל, מזמינה את בני הזוג לאורגיה, מרכלת עליהם בעברית עם וולברג וגורמת לו לענות לה בעברית מביכה וקלוקלת.
סקס
כמו כל זוג אמריקאי בורגני עם שניים וחצי ילדים ובית בפרברים, הסקס בין בני הזוג לא ממש קיים. וגם כשיש כבר קצת חשק, הורסת אותו טינה פיי עם ריורי רוק מצד הפה שלה. הסרט, כאמור, מספק קצת ערום מצדו של וולברג ומצידן של חשפניות ממועדון חשפניות, בעוד סצנה מביכה. בסופו של הלילה הסוער (זהירות: ספויילר צפוי מראש), תחזור גם התשוקה לשכון בין בני הזוג.
אלימות
אייטיזית- נמצאת כל כך נמוך בסולם האלימות, וגם מגובה בדאחקות קומיות, כך שהיא לא באמת משפיעה עלינו. נסתפק בשוטרים מושחתים, כמה בוקסים, קצת מרדפים והרס של מרדף המכוניות.
סטיילינג
אין. חוץ מהשיער המשתנה של טינה פיי.
פסקול
אייטיזי. אולי החלק היחידי של הסרט המעיד על מודעות כלשהי לכך שמדובר בהעתק חסר כל תחכום לקומדיות אייטיז מיותרות.
מה למדנו מהסרט?
טינה פיי עוד לא מוכנה למסך הגדול- או אולי שהוליווד עוד לא מוכנה לטינה פיי.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
עברה רק שעה ועשרים? זה הרגיש הרבה יותר.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
סרט זניח וחסר משמעות, בלון אוויר שלא דורש שום חשיבה, מחזיר את הקומדיות ההוליוודיות עשרים שנה אחורה, בזבוז של שחקנים ראשיים, ושימוש לא מספק בשחקני משנה.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
דווקא זוג נחמד- הייתי מצטרפת לבוק-קלאב שלהם.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"לילה מגניב”. גם שם משנה לילה אחד את חייה של בייביסיטר תמימה.
"השוטר מבברלי הילס”. בעיקר בגלל הדמויות שעוטה עליו מרפי.
"נשק קטלני”. ושאר סרטים עם מרדפי מכוניות מלהיבים.
"מזימות בינלאומיות”. ושאר סרטים שהשתמשו בטעות בזיהוי שמניעה את העלילה.
שורה תחתונה
מטינה פיי וסטיב קארל היינו מצפים ליותר. למרות חינניותם, הם לא מצליחים להציל את קומדיית האקשן הכה מיותרת הזו, שלא ברור אם היא עושה מחווה לשנות השמונים, או שהיא פשוט מיושנת ומועתקת ללא הבחנה. מודעות עצמית זה לא מספיק אם אין לך מה להגיד על הז'אנר, הסרט לא יכול להיות פשוט אייטיזי, הוא צריך להיות אייטיז של שנות האלפיים. וכאן מדובר על תסריט כל כך נדוש ובנאלי, שאפילו לא זכה לספין מעניין על הנוסחתיות שבו. למרות כמה בדיחות מוצלחות, מדובר בנפיחה קולנועית.
זמן מסך
88 דקות.