במאי ותסריטאי: מייקל פטריק קינג ("סקס והעיר הגדולה").
שחקניות: שרה ג'סיקה פרקר, קים קטרל, סינת'יה ניקסון וקריסטין דיוויס.
כוכבות אורחות: לייזה מינלי, פנלופה קרוז ומיילי סיירוס.
על מה הסרט?
זה באמת חשוב? הכרטיסים הרי בידיים שלכן. כבר בטריילר הרחנו משהו מוזר, ואני יודע ואת יודעת שבחפץ חשוד אסור לגעת, וגם אסור להתקרב. אפילו אם הוא לובש גוצ'י. אבל הגעגוע, הו הגעגוע. הוא גורם לבני אדם לעשות דברים מוזרים.
על מה באמת הסרט?
החיים של נשים בעולם המערבי אולי עדיין לא דבש, אבל מצבנו עדיין הרבה יותר טוב מהמוסלמיות האלה במדבר המוזר הזה. הגזענות, הו הגזענות. היא גורמת לבני אדם לעשות דברים מוזרים.
הדבר הכי טוב בסרט
עושה חשק לראות שידורים חוזרים של הסדרה. שם הגעגועים יקבלו מזור אמיתי. שם לפחות לא יתחשק לנער את קארי ברדשואו (הרזה להחריד) ולשאול אותה מי את ומה עשית לקארי האמיתית?
הדבר הכי גרוע בסרט
אמריקאי במובן המאוד רע של המילה: מלאכותי, סינתטי, מתקתק, אימפריאליסטי, מתנשא, חזירי ומנותק. הפאן שלו מתאמץ מדי, החיוכים מתוחים ומאולצים, והעושר המוגזם (הידעתם? המשבר הכלכלי כבר מאחורינו) שבו טובל הסרט ולא הולם את הבנות כלל, מסתיר כל אפשרות לאיזושהי אותנטיות כנה.
הסצנה שאיתה תלכו הביתה
מירנדה ושארלוט המפונקות בשיחה על אמהות. למרות המלאכותיות, תחושת השחרור והאמת בולטת מעל שאר הסצנות הריקניות וחסרות הכנות והעומק.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
הסרט מלא בבחירות עלילתיות לא מוצלחות, הסיום הנוראי בולט במיוחד. בלי לקלקל יותר מדי, חוץ ממיסטר ביג (אני עדיין במחנה איידן), מי עדיין מאמין שטבעת יהלום ושבועת נישואים יסדרו הכל? הכינו את שקיות ההקאה.
הזווית היהודית
לא שכחו להזכיר את העובדה ששרלוט התגיירה לעם הנבחר, עובדה שהיא זכרה להסתיר בהגיעה למזרח התיכון. החתונה בין שני הומואי המחמד יהודית וכשרה כמובן, עם שתי כוסות נשברות ולייזה מינלי בתפקיד הרב המחתן.
סקס
לא הרבה סקס ולא הרבה עיר בסרט הנוכחי. סמנת'ה כהרגלה מספקת את הסחורה, ועדיין מוצלחת בזיופי אורגזמות צעקניים, הפעם עם הסטרייט (הלוהט) היחיד בחתונת הגייז, ועם מאהב דני חדש (עם תחת מהאגדות) באבו-דאבי. היה גם פוטנציאל לאיזו אורגיה רבת משתתפים עם נבחרת הרוגבי (בספידואים שיעצרו את נשימתכן) שהתארחו באותו מלון, אך כמו כל הסרט, הוא נותר בלתי ממומש.
אלימות
הבנות מוקפות בעדר גברים מוסלמים (כל אחד יותר בין לאדן מהשני) וסמנת'ה עומדת למבחן אומץ כאשר נחשפים הקונדומים בתיקה. היא אמנם מייצגת את הזעם והדיכוי של הנשים המוסלמיות (שלא מספיק התייחסו למצבן המסובך), אבל יוצאת וולגרית ודי מטומטמת.
סטיילינג
זאת הסיבה האמיתית לשמה התכנסנו, לא? עם תקציב הלבשה של 10 מליון דולר, פטרישיה פילדס כנראה קצת איבדה את דעתה ושכחה שלפעמים יותר מדי זה כבר טו-מאץ'. כמו כל אווירת הסרט, גם כאן מדובר בחטא הגרידיות וההגזמה. אין שום קשר בין הבגדים שהבנות מחליפות כל רגע למה שקורה כרגע על מסלולי התצוגה, וחוץ מכמה פריטים בודדים שחברותיי היו שמחות לנכס לעצמן, התחושה היא שאיזה דראג קווין עם עיוורון צבעים התפוצצה על הסרט הזה. אחד מרגעי הסטייל הטובים היו דווקא כשהבנות לבשו בגדי אישה מוסלמית מסורתית מכף רגל ועד ראש, והרשו לעיניים שלנו קצת להירגע.
פסקול
חוץ מהקאבר המוצלח אך מביך של לייזה מינלי ל"סינגל ליידיז" של ביונסה, כולל הכוריאוגרפיה, שרות הבנות את אחת הבחירות הגרועות לשיר קריוקי, עלק פמינסטי. בפעם הבאה יש להתייעץ עם סופיה קופולה (שסצנת הקריוקי ב"אבודים בטוקיו" שלה היא בלתי נשכחת) על בחירת שירים.
מה למדנו מהסרט?
לא להתנשק בפומבי באבו-דאבי.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
הייתי מקצר בכיף 40 דקות. ואני צריך לראות עכשיו בני אדם חיים כפיצוי על העתקי הפלסטיק שהקיפו אותי באפוס הזה.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
לא שציפיתי למשהו מחבורת הפקאצות המעצבנות האלה, אבל הפעם הן הגזימו. הסרט מלא ייצוגים קלישאתיים וסטריאוטיפים של הומואים, ערבים, מזרח התיכון והכי גרוע - של נשים. הן זוכות לדימוי ממש לא מחמיא של נרקיסיסטיות תאבות בצע, שמתלהבות מיוקרה, מתנות וכל מה שנוצץ, המתווסף גם ככה למסר הפמיניסטי הבעייתי במיוחד של הסרט.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
אני לא מבינה למה ביג וקארי לא רוצים ילדים. זה ממש לא לעניין בעיניי. אל תלמד מהם.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"פריסיליה מלכת המדבר” - בגלל הצבעוניות במדבר, וגם כי נראה שהבנות גנבו להם את הבגדים.
"זה קרה לילה אחד” - אותו רואים ביג וקארי, והסרט מצטט גם את עצירת הטרמפ הקלאסית עם העקבים, אך אלה עקבים גבוהים מדי להיתלות בהם. פעם ידעו לעשות קומדיות רומנטיות.
“פשוט נהדרת” - ובעיקר הפרק בו נוסעות אדי ופטסי למרוקו, כדי לצחוק קצת על מערבים בארצות ערב. לפחות שם הפרודיה והסאטירה מודעות לעצמן.
שורה תחתונה
כמו הסרט הלא מוצלח הקודם, משהו בסדרה הזאת פשוט לא עובר מסך כמו שצריך. אולי זה כי הסדרה היתה ניו-יורקית והסרטים הוליוודים, ועם המעבר בין החופים נעלמו כל התעוזה, השנינות, האידיאולוגיה והכתיבה המבריקה שאפיינו אותה. הסרט עוסק בבגידות ובנישואים בצורה כה קונבנציונלית, בלי ממש לשים סימן שאלה מעניין על הנושא, ובסופו של דבר מאשרר את המוסכמות ההוליוודיות, כשבדרך הוא משתמש בכל סטריאוטיפ וקלישאה אפשרית. הכי גרוע זו התחושה שיש כאן יריקה לבאר הסדרה ממנה צמחו הסרטים, וזה כבר בלתי נסלח.
זמן מסך
146 דקות (בזמן הזה אפשר ליהנות מחמישה פרקים).