במאי ותסריטאי: קונטין טרנטינו ("פלאנט טרור", "להרוג את ביל").
שחקנים: בראד פיט ("הסיפור המופלא של בנג'מין באטן", "לקרוא ולשרוף"), מלאני לורן, אלי רות', מייקל פאסבינדר, דיאן קרוגר, מייק מאיירס ("אוסטין פאוארס").
על מה הסרט?
חברות לוחמים ממוצא יהודי-אמריקאי הידועים בשם "הממזרים", יוצאים לצרפת הנתונה תחת משטר נאצי. מטרתם היא אחת: להרוג כמה שיותר חיילים נאצים ולזרוע אימה בקרב חיילי הרייך.
על מה באמת הסרט?
אל תזלזל באוייבים שלך, כל כלב בא יומו ומדים נאצים זה מאוד סקסי.
הדבר הכי טוב בסרט
קולונל הנס לאנדה (כריסטופר וולץ), הקצין הנאצי הידוע בכינויו "הנץ". איש אלים ומפחיד, אך באותו זמן גם מישהו שהייתם שמחים לשתות איתו איזה כוסית (בתנאי שלא יחשוד שאתם יהודים, כמובן).
הדבר הכי גרוע בסרט
בראד פיט. האיש יודע לשחק רק דמות אחת- טיילור דירדן ("מועדון קרב"). פעמים רבות במהלך הסרט הייתי בטוחה שהוא עומד לומר: “You do not talk about fight club”.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
אלדו ריין (בראד פיט) מדבר איטלקית במבטא אמריקאי כבד בפרימיירה הנאצית. מצחיק עד דמעות ואמיתי.
הסצינה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
כמה פעמים במהלך הסרט הממזרים מקרקפים את החיילים הנאצים שזה עתה הרגו. אקט מעט קיצוני, אפילו בשביל טרנטינו.
סקס
למי יש זמן לסקס שצריך להרוג נאצים?
אלימות
טרנטינו מעלה הילוך ברמת האלימות והפעם הוא מקצץ בסיפור העלילה ובדיאלוגים על מנת לפנות מקום לעוד גופות מרוטשות ולהתעללויות סאדיסטיות.
הזוית הישראלית
ניסיון להציג פירוש פוסטמודרני למלחמת העולם השנייה. חבל שהרעיון לא ממומש לכדי אמירה בעלת משמעות ונותר רק סיבה למלא את המסך באנשים מתים.
סטיילינג
פילם נואר. שנות הארבעים ופאריס הכבושה מעולם לא נראו טוב כל כך. לרגע ממש חשבתי שבא לי להיות שם וללבוש את הבגדים האלה.
פסקול
מעורב, כדרכו של טרנטינו. מוסיקה קצבית לצד שירים שקטים מתובלים בפארפרזה אלקטרונית על מוסיקת מערבונים.
מה למדנו מהסרט?
מלחמת העולם השנייה היתה תקופה לא כייפית בכלל. אבל את זה כבר ידענו לפני.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
סוף סוף נגמר. הסרט היה כל כך ארוך שהבנתי שהתעללות האמיתית של טרנטינו כלל לא מתרחשת על המסך, אלא מופנית כלפי הקהל.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
לא אחד הסרטים הטובים של טרנטינו בלשון המעטה. אם בסרטים הקודמים מסע ההרג והנקמה של הגיבורים היה כעס אישי ורצון לנקום, הפעם הם סתם סדיסטים. טרנטינו אומנם מדגיש שהם יהודים שיוצאים להרוג נאצים, ועל כן עלינו להבין מדוע הם עושים מה שהם עושים במסירות כזאת, אך בפועל נראה שאיש מהם לא ידע מה באמת קורה באירופה ולא ממש הזיז להם.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד שהיא יוצאת מהסרט
בשביל מה זה היה טוב?
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"להרוג את ביל"- שם הבין שרצון לנקום וערימת גופות זה אחלה רעיון לסרט.
"ניצחון הרצון"- שם למד שהנאצים הם אולי בני זונות, אבל האסטתיקה שלהם היא משהו לא מהעולם הזה.
מגוון סרטי פילם נואר - שם למד שמשחקים עם תאורה יכולים ממש לשדרג פריים.
שורה תחתונה
הניסיון ליצור סנסציה קיצונית וחתרנית, הולידה סרט אסתטי מאוד, אך ריקני ומשמים. למעט רגעים קטנים, העלילה והדיאלוגים לא מספקים את האינטליגנציה והשנינות האופינים לסרטיו של טרנטינו. חובבי העיצוב והארכיטקטורה יוכלו לנצל את השעתיים וחצי כדי להנות מעיצוב התפאורה, מהמדים, מבגדי שנות הארבעים, מרחובות פאריס הכבושה ומבתי הקפה. מעריצי טרנטינו המושבעים מוזמנים לקחת בדי.וי.די את "כלבי אשמורת".
זמן מסך
153 דקות.