במאי ושחקן ראשי- קלינט איסטווד.
תסריט- ניק שנק.
שחקנים- כריסטופר קרלי ("כאריות לכבשים"), בי ואנג והאניי הר בהופעה ראשונה בקולנוע.
על מה הסרט?
גמלאי גזען, לוחם לשעבר בקוריאה, אלמן, השונא בערך את כל העולם ומנוכר ממשפחתו, מתיידד עם שכניו, משפחה משבט ההמונג, משמש דמות אב לבן שניסה לגנוב לו את מכונית הגראן טורינו ומסתבך עם אלימות כנופיות. בדרך מתמודד איסטווד עם שאלות של דת ואמונה, מוסר, אלימות וחמלה.
על מה באמת הסרט?
בגיל 78, קלינט איסטווד מוכיח שהוא עדיין הגבר עם הלב הכי קשוח והכי רגיש בשכונה.
הדבר הכי טוב בסרט
המשחק של איסטווד. אם יש אמת בהצהרתו שזה הסרט האחרון בו בוא מתכוון לשחק, אין ספק שהוא פורש בשיא. איסטווד אפילו מצליח למצוא את הצד הקומי בדמות החשוכה, ומתגלה כקומיקאי לכל דבר בחלק הראשון של הסרט.
הדבר הכי גרוע בסרט
המנהג של איסטווד לדבר לעצמו מספר פעמים בסרט. לא משנה מי עושה את זה, זה תמיד נראה מגוחך ולא אמין. אין צורך להסביר לנו כל דבר, אנחנו מבינים לבד.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
בלי ספויילרים, הבחירה המפתיעה והמרגשת אותה מבצע איסטווד בסוף הסרט. שיעור בלקיחת אחריות ובהתמודדות עם אלימות, לכל אלה שמאמינים בשן תחת שן ועין תחת עין. וגם ביקורת על המורשת הקולנועית הישנה והאלימה שלו.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
הסצנה בה מכבים סיגריה בוערת על לחיו של הנער. למה בקלוז-אפ למה?
הזווית היהודית
הגיבור הכה לא פוליטיקלי קורקט, השונא בין השאר כושים, אסייתים ומקסיקנים חוטא כמובן גם בשנאת יהודים. בזכות זה הרווחנו בדיחה אחת די טובה על האופי תאב הבצע של העם הנבחר.
סקס
בגילו, זה כנראה הדבר האחרון שמעניין אותו.
אלימות
גם בסרט שטוען שאלימות רק יוצרת עוד אלימות צריך להראות קצת דם, והוא מעניק ממנו בצורת מכות, רובים, מטווחים ממכוניות ואונס.
סטיילינג
הלוואי על כולנו להיראות ככה בשנות השבעים שלנו. והסבים שלנו יכולים לקבל מאיסטווד טיפים באיך צריך להתלבש.
פסקול
על הפסקול חתום בין השאר בנו של איסטווד- קייל, שהשתתף כבר בעבר בפסקולים של הסרטים של אבא ("גיבורי הדגל”, "מליון דולר בייבי" ו"מיסטיק ריבר”). גם כאן הוא למד מאבא שיעור במינימליזם. איסטווד מפתיע כזמר בשיר הסיום, מה שרק עושה עוד חשק לשמוע אותו שר.
מה למדנו מהסרט?
מיהם שבט ההמונג. מישהו שמע עליהם ועל הקהילה שלהם בארצות הברית לפני הסרט?
וכל זה בגלל מכונית?
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
איסטווד מתגלה שוב כאחד האוטרים הגדולים של תקופתנו. גם אם לא מדובר ביצירתו המורכבת ביותר, עדיין ניתן להבחין בטביעת ידו המקורית, בסגנון המבע הקולנועי הקלאסי ובתמות הרציניות בהן התעסק ברבים מסרטיו הקודמים.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
הניכור בין הגיבור לבניו ונכדיו שבר את ליבי. אתה מגיע ביום שישי, נכון?
מה ראה איסטווד לפני הצילומים?
"הארי המזוהם”- כדי לעשות קצת פרודיה על הדמות הכי מזוהה עמו.
"בעבור חופן דולרים"- כדי לצטט מעצמו שוב, הפעם בשביל לעשות טוויסט לסצנת ההתנקשות.
זמן מסך
116 דקות.
שורה תחתונה
לא הסרט הטוב ביותר של איסטווד, אבל עדיין מדובר ביצירה איכותית, מעניינת ושווה צפייה. למרות שמדובר בדרמה עם מבנה קלאסי ושמרני מידי, הסרט מצליח להצחיק, לרגש ולהפתיע. לא פלא שהוא ההצלחה הקופתית הכי גדולה שהייתה לו.