במאי- קן לואץ' ("כשהרוח נושבת").
תסריטאי- פול לאברטי ("כשהרוח נושבת").
שחקנים- סטיב אווטס ושחקן הכדורגל אריק קנטונה המגלם את עצמו.
על מה הסרט?
החיים של אריק, הדוור המזדקן, בקאנטים. אשתו השנייה עזבה אותו, באשתו הראשונה הוא עדיין מאוהב, בניו החורגים פונים לפשע והוא מתחיל להזות את הגורו שלו, שחקן הכדורגל הפלספן- אריק קנטונה.
על מה באמת הסרט?
אף פעם לא מאוחר להמציא לעצמך חברים דמיוניים.
הדבר הכי טוב בסרט
המסר. כמו תמיד בסרטיו של לואץ', המסר החברתי הוא שחשוב. וגם כאן הוא קורא בסרט לסולידריות חברתית שתנצח את הפשע, המוסדות והשחיתות.
הדבר הכי גרוע בסרט
הוא נוטה לשעמם.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
סיקוונס הנקמה המופיע לקראת סיום. היה שווה את כל הסרט, ומוכיח כי תמיד צריך לסמוך על חברייך לקבוצה. ממש גורם לצאת מהסרט עם קתרזיס נהדר.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
עוד סצנה בפאב שבה התווכחו על כדורגל, כדוגמה לסצנות משעממות רבות אחרות. סצנת הפאבים הבריטית מעולם לא נראתה אפורה יותר.
סקס
במציאות של הסרט מדובר בשממה מינית. הסקס היחיד מופיע כפורנו שבו צופים בניו של הגיבור בטלוויזיה, מה שמרגש אותם לפחות כאילו היה מדובר בעוד פרק של "הגיע זמן לשון".
אלימות
אותה אלימות מדכאת וקודרת הידועה מסרטיו האחרים של לואץ'- משפחות פשע, השחתת רכוש, כלבים תוקפניים, אקדחים, מכות- לא קל להיות להיות וייט-טראש בליברפול. החידוש האלים בסרט הוא שהפעם לא מסתפק הצד האלים באלימות, אלא בוחר גם לצלם אותה ולעלות אותה לאינטרנט.
סטיילינג
מרגרט תאצ'ר חיה ובועטת -בליברפול כנראה לא החליפו בגדים מאז שנות השמונים (ולא במובן הקאמבקי של המושג).
פסקול
רוק'נרול קלאסי בקטעי הנוסטלגיה המקסימים החוזרים לשנות השישים, מול הרעש וראפ הגטאות של ההווה.
מה למדנו מהסרט?
מבין שלל הקלישאות העזר העצמי המודעות לעצמן שמלמד קנטונה את הגיבור, הזכורות ביותר הן- "צריך להסתכן כדי לצאת מסכנה". "מי שרואה שחורות לא יוצא להפליג בים" ו- "הזיכרונות היפים ביותר הם הקשים ביותר לנשיאה".
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
סוף סוף קן לואץ' קצת אופטימי, אבל למה הסרט מבאס כל כך?
קן לואץ' ממשיך את מסורת סרטי הדוקו-דרמה שלו באינטגריטי קולנועי שכל כך חסר בהוליווד, האמריקאים האלה צריכים לקחת אצלו שיעורים.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
זה מה שקורה שאבא מגדל ילדים לא שלו.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"שחקי אותה כמו בקהאם"- גם כאן לומדת הגיבורה על החיים דרך כדורגל.
"רומן על אמת"- שם נעזר הגיבור באלוויס דמיוני.
שורה תחתונה
לא אחד מסרטיו הטובים של לואץ', ונותן תחושה שבסרט הזה כבר היינו. אבל הכול מתגמד מול המסר החברתי החיובי והחשוב.
זמן מסך
116 דקות.