במאי ותסריטאי- כריסטופר נולן ("באטמן- האביר אפל").
שחקנים- ליאונרדו דיקפריו, מריון קוטיאר (“אדית פיאף- החיים בוורוד”), גוזף גורדון לוויט (“500 ימים עם סאמר”), אלן פייג (ג'ונו").
על מה הסרט?
גנב מחשבות נשכר להחדיר רעיון למוחו של יורש הון דרך חלומותיו, בדרך הוא גם מנסה להתגבר על אובדן וטראומה אישית ולהחזיר לעצמו את האפשרות לחזור לביתו.
על מה באמת הסרט?
יש לנו המון התחלות של רעיונות טובים ותיאוריות מעניינות, אבל האמת היא שאין לנו באמת מושג, מזל שיש מספיק אפקטים מיוחדים טובים כדי לחפות על זה.
הדבר הכי טוב בסרט
אפקטים מיוחדים ועיצוב סט ותפאורה. נולן מצליח ליצור בסרט עולם חלום בעל חוקים משלו, מורכבויות אסתטיות ודמיון מעורר השראה.
הדבר הכי גרוע בסרט
הוא מעט מתיש. אורכו, קצבו, העלילה העמוסה והמסובכת בעלת יותר מדי הפיתולים גורמת לצופה לאבד את הסבלנות ולחכות בעיקר לסוף, שם נסגרים קווי העלילה במהירות יחסית.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
הסצנה הראשונה בה נכנסת דמותה של פייג', אדריכלית המחשבות, לתוך חלום ומצליחה לעוות את המציאות כרצונה. מרהיב.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
הסצנה בה התסריטאי הבין שהוא איבד כיוון לגמרי, והעלילה כבר מסתבכת יותר מדי, לפחות הוא היה מספיק מודע כדי לתת לאחת הדמויות שורה צינית בקשר למורכבות העלילה, והאפשרות שהצופים איבדו כיוון לגמרי.
הזווית היהודית
סביבון. צעצוע החנוכה הזה משמש כפריט שמזכיר לדיקפריו אם הוא חולם. ממש נס גדול היה פה.
סקס
חוץ מקוטיאר הצרפתייה המגלמת את אשתו המנוחה של דיקפריו, הסרט נטול סקס אפיל לחלוטין, ונראה שהוא בכלל לא מתעניין בנושא. פייג' היא סתם טום בוי ואת כישוריה של קוטיאר לא מנצלים.
אלימות
פרדוקסלית. כאשר מישהו מת בעולם החלום, במציאות הוא בעצם מתעורר.
סטיילינג
חוץ משמלה אחת בלתי נשכחת של קוטיאר, אין הברקות בתחום הסטייל. את המרץ בעיצוב הפנו לתפאורות המורכבות ולארכיטקטורה המדהימה של עיצוב הבתים, הבניינים והחללים המרשימים.
פסקול
בומבסטי. יחד עם שימוש בשיריה של אידית פיאף- כנראה כהומאז' לתפקידה זוכה האוסקר של קוטיאר.
מה למדנו מהסרט?
אין גבול להדחקה ותת המודע שלנו הוא כנראה המקום הכי מעניין לשהות בו.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
אם בעלילה דקה היא שבוע, הסרט הזה באמת הרגיש לי כמו עשר שנים.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
אחרי הציפיות המטורפות שיצר נולן בעקבות יצירת המופת "האביר האפל", קשה שלא לאכזב, ואולי הוא בעצם יותר מתוחכם מכולנו ויצר סרט קטוע ומעורפל ממש כמו חלום, המנסה לחשוף תיאוריות קונספירציה הטוענות שכיום אין לנו בכלל שליטה על מחשבותינו, ובעלי ההון ושאר אינטרסנטים יכולים לתמרן בקלות את מחשבותינו והתת מודע שלנו.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
אז לא הבנתי, בסוף הוא חולם או ער?
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"מטריקס"- כי המאבק האמיתי הוא תמיד בראש שלנו.
"שמש נצחית בראש צלול"- מי אמר שאי אפשר לשחק עם זכרונות?
"קו הדממה"- כי מה זה מוות אם התודעה שלך עדיין קיימת?
"שאטר איילנד"- גם שם דיקפריו נמצא בעיקר בראש שלו, וגם שם הוא מתמודד עם טראומה הקשורה לאהבתו.
שורה תחתונה
סרט מרהיב ביופיו, אך מעט מתיש, מבולגן, מסתובב סביב הזנב של עצמו ולא ממש ברור מה הוא רוצה להגיד. למרות הפגמים הבולטים הללו, מדובר ביצירה מקורית במיוחד שלא ממש דומה לשום דבר שראיתם קודם. למרות המורכבות וריבוי הנרטיבים הסרט מצליח לשאוב אותך לתוכו, הוא מותח, מורכב, שאפתני, פילוסופי וסיפור האהבה שבו מרגש, סימבולי ומפתיע. אין ספק שהוא בולט לטובה מעל שאר סרטי הקיץ הריקניים.
זמן מסך
148 דקות.