במאית ותסריטאית: ננסי מאיירס ("באהבה אין חוקים").
שחקנים: מריל סטריפ, אלק בולדווין ("רוק 30"), סטיב מרטין ("הפנתר הורוד")
על מה הסרט?
קומדיה רומנטית. סיפור אהבה משולש לא מסובך בכלל על זוג גרוש שמנהל רומן חוזר, כשהצלע השלישית היא המחזר המזדקן של האישה.
על מה באמת הסרט?
אם זה לא עבד בפעם הראשונה - זה לא יעבוד גם בניסיון שני.
הדבר הכי טוב בסרט
ג'ון קרנסינסקי ("המשרד", "לצאת לדרך"), שמגלם תפקיד משנה ממש קטן של החתן של סטריפ, והיחיד שמביא למסך איכויות קומיות מוצלחות. באמת שרציתי לפרגן למריל סטריפ, אבל אפילו היא לא מצליחה להתמודד עם התסריט ומגישה את הדמות בצורה מנייריסטית ואובר-דרמטית.
הדבר הכי גרוע בסרט
אלק בולדווין בלי חולצה. צריך לראות כדי להבין.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
מריל סטריפ וסטיב מרטין מעשנים ג'וינט חזק במיוחד, אחרי עשרות שנים של סחיות, ומגיעים למסיבה מסטולים. זו גם הסצנה היחידה שבה מרטין מזכיר שהוא קומיקאי מוצלח.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
כל הסצנות עם שלושת הילדים של בני הזוג, המפגינים משחק גרוע להפליא.
סקס
מריל סטריפ נראית מדהים לגילה, אבל כמה סקסי כבר אפשר להיות עם הדובון השעיר, אלק בולדווין, שגם חושף ישבן גדול במיוחד? כראוי לגיל, עדיף לדבר על סקס מלעשות אותו. עם זאת, בסרט מתחבאת בדיחת זרע מצחיקה במיוחד.
אלימות
בפרברים הוורודים, הנינוחים והמנוונים המילה הזו לא קיימת.
סטיילינג
עזבו אתכם מקולנוע, עיצוב פנים הוא כנראה הדבר האמיתי בו מתעניינת מאיירס, הרבה יותר מעומק של הדמויות והסיפור. המעמד הבינוני כנראה חי עדיין טוב מאוד בארצות הברית, והתחושה במהלך כל הצפייה היא כאילו אנחנו מדפדפים באיזה קטלוג של איקאה פוגש את מרת'ה סטיוארט.
פסקול
בלתי מורגש ובלתי זכיר, בדיוק כמו זה שמתלווה לקניות שלכם באחד הקניונים המפונפנים והמשעממים.
מה למדנו מהסרט?
את הטיעון של בולדווין בעודו מנסה להשכיב מחדש את אשתו: "ידוע שמי שמתכנן תוכניות בבתי אבות, חי יותר ממי שלא מתכנן כלום". מזל שהיומן שלי ריק.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
יש לי חשק לרהט את הבית מחדש.
את מי בדיוק מעניינות הצרות של העשירים האלה? הפיקסציה שיש לננסי מאיירס עם המעמד הבינוני האמריקאי, המבוסס והמדושן, כנראה כבר מיצה את עצמו, והסרט נראה כמעט העתק של "באהבה אין חוקים", סרטה הקודם והמוצלח מעט יותר. מדובר בעוד קומדיה רומנטית שרוצה לחשוב שהיא קולית.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
כמה נהניתי! סוף סוף סרט שפונה אליי. איזו אישה היא מריל סטריפ, גם עצמאית, גם בשלנית וגם נראית מדהים לגילה. הלוואי על כולנו.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"אדפטיישן": כי גם שם יש למריל סטריפ סצנת התמסטלות מעולה.
"ג'ולי וג'וליה": כי גם שם סטריפ בשלנית.
"מאמא מיה": כי גם שם סטריפ מביכה את עצמה.
שורה תחתונה
שהמועמדויות לגלובוס הזהב לא יבלבלו אתכם, את הסרט הזה גם סטריפ בטח תעדיף לשכוח. אחת ההופעות הגרועות של הגדולה בשחקניות, בקומדיה מלוקקת, צפויה ולא מצחיקה במיוחד. הרומן המרכזי בינה לבין בולדווין מתחיל ונגמר באותה שרירותיות, וחוץ מכמה הבלחות קטנות של הומור, מדובר כנראה באחד הסרטים המיותרים של השנה.
זמן מסך
118 דקות.