במאי: קלינט איסטווד.
תסריטאי: אנתוני פקהאם ("שרלוק הולמס"), מבוסס על ספרו של ג'ון קרלין.
שחקנים: מורגן פרימן ומאט דיימון.
על מה הסרט?
דרמה המבוססת על סיפור אמיתי: נלסון מנדלה, הנשיא הדרום אפריקאי השחור הראשון וחתן פרס נובל לשלום, מקווה ליצור שינוי אמיתי בארצו וחובר לקפטן נבחרת הרוגבי המקומית כדי להשיג, דרך הספורט, שלום בין הלבנים לשחורים במדינה.
על מה באמת הסרט?
על ברק אובמה, הנשיא האמריקאי השחור הראשון וחתן פרס נובל לשלום, והתקווה שהוא מציע לשינוי. כולל הפחד להתנקשות בחייו.
הדבר הכי טוב בסרט
האידיאולוגיה. הסרט מציג סוג של מנהיג מושלם, שמאמין באוטופיה דמיונית שבה משחק ספורט פופולארי יכול לגשר על שנאה, לחצות עימותים פוליטיים ופערים של שנים ולגרום לאומת הקשת בענן לפרוח.
הדבר הכי גרוע בסרט
הדידקטיות. מנדלה מוצג כקדוש המקריב את עצמו למען עמו, וכל משפט שיוצא לו מהפה ראוי להיחקק בסלע. לא אמין ואף מעייף.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
הפעם הראשונה שנבחרת הרוגבי, שמורכבת מרוב לבן ושחקן שחור אחד, מגיעה לבקר קבוצת ילדים שחורים בשכונת עוני. פתאום מצליח הסרט לרגש קמעה.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
קצת קשה להאמין שזה קרה, אבל איסטווד, בין כל שאר קלישאות סרטי הספורט הממלאות את הסרט, השתמש לרגע הסיום של המשחק המכריע בסלואו מושן הכל כך מוכר שכבר הפך לפארודי, עד שהכדור עובר או לא עובר את השער וקובע את הניצחון או ההפסד, כולל קלוז אפים על השחקנים, הקהל ומנדלה פעורי הפה.
סקס
יכולות ההבקעה של הגברים בסרט הזה מתבטאות רק על המגרש. הנשיא עצמו אינו מנהל סקס ככל כנראה כבר כמה עשורים וגם קפטן הקבוצה, ממש כקלישאת אחרון שחקני הכדורגל, מסרב לסקס לפני המשחק כי הוא צריך להישאר עצבני. כל שנותר זה להסתפק במשחק הרוגבי ההומו-ארוטי, שבו נוהגים גברים שריריים, גדולים ומיוזעים להתחכך זה בזה, לקפוץ זה על זה ולקנח בערמה של גברים על הדשא. ועוד לא הזכרתי את המקלחות המשותפות.
אלימות
רוגבי הוא כנראה אחד מענפי הספורט האלימים שהומצאו, ורוב הזמן השחקנים עסוקים בלהרביץ אחד לשני במקום לרדוף אחרי הכדור. מוזר שבמדינה כל כך אלימה כמו שלנו, המשחק לא הצליח להיקלט. אחלה דרך לשחרר אנרגיה.
סטיילינג
למרות שמאט דיימון במכנסונים קצרים צמודים הוא מראה די מלבב, כמה סטייל כבר יכול להיות לשחקני רוגבי?
פסקול
באווירה אפריקאית. "רביעיית כלי המיתר של סווטו", הלהקה האהובה על מנדלה, נבחרה לעבוד בסרט, והם מנגנים בפסקול שמזכיר את המוזיקה של "מלך האריות". כזה שגורם לך לחכות שעוד רגע יפרוץ הזמר בשיר "אקונה מטטה".
מה זה אינוויקטוס - בלתי מנוצח. וגם שיר יפה מאת המשורר הבריטי, ויליאם ארנסט הנלי, אותו מצטט מנדלה במהלך הסרט.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
הלוואי עלינו מנהיג חכם ואמיץ כזה - כבר מזמן היינו מפסיקים את הכיבוש ומשיגים שלום.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
במקום דרמה אוטוביוגרפית מעניינת, נופל סרטו של אחד הבמאים הגדולים בקולנוע האמריקאי לתהומות השמאלץ והקלישאתיות של סרטי הספורט הזניחים ביותר. איסטווד, איכזבת! גם כובד הראש המיותר שמאפיין את הסרט גורם בעיקר לפיהוק.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
למה הם כל כך אלימים? הם לא יכולים לשחק בצורה קצת יותר ספורטיבית? ומה זה המשחק הזה בכלל, לא הצלחתי להבין את החוקים.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"חומות של תקווה" - כדי להיזכר איך מורגן פרימן נראה בכלא. הכלא המצולם ב"אינוויקטוס", אגב, הוא הכלא האמיתי בו שהה מנדלה.
סרטי ספורט - כדי להשתמש בכל קלישאה אופיינית, מקבוצת האנדרדוג שעולה לגדולה כנגד כל הסיכויים, דרך הקפטן האידיאולוג ועד לרגע הסיום המותח.
"גנדי" - בשביל הביוגרפיה הפוליטית.
מקלינט איסטווד לא היינו מצפים שיגיש לנו סרט ספורט כל כך קלאסי ושבלוני, שדומה יותר לדרשה חינוכית מאשר לסרט קולנוע. כנראה אחד הסרטים הפחות טובים שלו, שאפילו לא מצליח לרגש כמו שאיסטווד יודע לעשות כל כך טוב. הופעתו המשכנעת של מורגן פרימן לא יכולה לנצח את התסריט כל כך אמריקאי-קפיטליסטי, המעריץ ניצחון על פני מאמץ והמלא בקלישאות וסיסמאות, את התפקיד החיוור ביותר של מאט דיימון ואת ההפשטה של סיפורה של דרום אפריקה - שיוצרים סרט פרווה לחלוטין. נקווה שזה לא אומר שהבמאי המוצלח איבד את זה.
זמן מסך
134 דקות.