במאית- לון שרפיג ("איטלקית למתחילים", "הקפיצה לחיים").
תסריטאי- ניק הורנבי (סופר "נאמנות גבוהה") על פי זיכרונותיה של לין בארבר.
שחקנים- קרי מליגן ("גאווה ודעה קדומה"), פיטר סרסגארד ("ג'ארהד") ואמה תומפסון בתפקיד אורח.
על מה הסרט?
ג'ני היא בת 16 בלונדון של שנות השישים המוקדמות, תלמידה מחוננת שרק חולמת על אוקספורד ופריז. הכול משתנה כשהיא פוגשת בדיוויד המבוגר יותר שמגלה לה מנפלאות ותהומות עולם המבוגרים.
על מה באמת הסרט?
האם מצב הנשים היום באמת שונה ממצבן בשנות השישים? האם באמת התרבו להן האופציות לבחירה?
הדבר הכי טוב בסרט
השחקנית קרי מליגן, שבגיל 24 מפליאה לשחק נערה מחוננת ומתוחכמת מבלי ליפול לשנייה לקלישאות על בני נעורים.
הדבר הכי גרוע בסרט
בין שני בני הזוג, לא משנה כמה מקסים פיטר סרסגארד, פשוט אין שום כימיה. נכון, חלק מהעלילה הוא חוסר התאמתם, אך לא ברמה כזו.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
סצנת הפגישה הראשונה בין שני בני הזוג מקסימה וכובשת. עוד לא נולדה הבחורה שלא הייתה נופלת בצ'רמיות של סרסגארד בסצנה.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
הסצנה הראשונה בה מגיעים השניים למיטה, במקום להתחרמן הצופה מרגיש בעיקר מוזר ונבוך.
הזווית היהודית
הגיבור הוא יהודי, הוא טורח לציין זאת כבר בפעם הראשונה בה הוא נתקל בגיבורה, שאביה טורח לציין שאין לו כלום נגד "היהודי הנודד". מנהלת בית הספר שלה (אמה תומפסון המצוינת כהרגלה) מתנגדת לשידוך מכיוון שהבחור הוא חלק מהעם שהרג את ישו. לא היה קל להיות יהודי באנגליה של תחילת שנות השישים, כנראה.
סקס
מביך. הבחור מציע לתיכוניסטית לאבד את בתוליה בעזרת בננה, ומעדיף לכנות אותה במיטה "מיני" על שם מיני מאוס. הגיבורה עצמה לא מבינה את כל המהומה סביב איבוד הבתולים.
אין. בבריטניה, כמו בבריטניה, הכול פאסיב-אגרסיב.
סטיילינג
עם "החינוך" אותו עוברת הגיבורה היא הופכת מנערת בית ספר שמרנית-קתולית לאודרי הפבורן זוהרת, על כל השמלות, עיצוב השיער והאביזרים הכרוכים בדבר. גם עיצוב הארט והתפאורה עושה חשק לקפוץ לחנות הוינטג' הקרובה למקום מגוריכם.
פסקול
כיאה לתודעתה של הגיבורה, החולמת על פריז המתוחכמת, הסרט שזור בשירים ושנסונים צרפתיים מהתקופה.
מה למדנו מהסרט?
לא לצאת עם יהודים.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
מי הנערה הזו? צריך לשים עליה עין.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
מבמאית "דוגמה" ותסריטאי כה טרנדי ועכשווי לא ציפיתי לדרמה כל כך קלאסית ושמרנית.
אני לא הייתי נותנת לבת שלי לוותר ככה על תואר. גם לא בשביל גבר.
מה ראתה הבמאית לפני הצילומים?
"ג'יין אייר"- המקבל אזכורים בעלילת הסרט, ובמרכזו גם רומן בין צעירה למבוגר.
סרטים על פי ג'יין אוסטין- שכל דרמה רומנטית בריטית נובעת ממנה.
שורה תחתונה
לא הסרט שהייתם מצפים מניק הורנבי, אבל צוות שחקנים מוצלח, שבמרכזו- קרי מליגן המקסימה- הופך את הסרט המעט שבלוני ושמרני הזה לשווה צפייה.
זמן מסך
95 דקות.