במאי ותסריטאי: חיים בוזגלו ("זינזאנה").
תסריטאי: איתן בלום ("אדי קינג").
שחקנים: זאב רווח, שמיל בן ארי, עמוס לביא, נטלי עטיה, מורן אטיאס.
כוכב אורח: עורך הדין ששי גז.
על מה הסרט?
שתי משפחות פשע מרוקאיות שנלחמות זו בזו.
על מה באמת הסרט?
על הדיכוי המזרחי בישראל, ועל מה שלפעמים צריכים לעשות כדי להגיע למעלה.
הדבר הכי טוב בסרט
זאב רווח, שמתעלה בסרט הזה לדרגת מרלון ברנדו הישראלי, במסגרת ניסיון חיוור ולא מוצלח של הסרט להפוך ל"הסנדק" הישראלי.
דיאלוגים חיוורים, מביכים, פשטניים וקלישאתיים בתסריט מלא מהלכים עלילתיים לא מפותחים ולא מורכבים, שמציג דמויות סטריאוטיפיות ושטוחות.לרשימת המגרעות ניתן להוסיף גם את הצילום והתאורה המוזרים והמלאכותיים מדי, הצובעים את הסרט כולו בצהוב לא טבעי.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
רוב הגברים כנראה ילכו עם התחת של מרינה שויף והציצים של נטלי עטייה, ואי אפשר להאשים אותם, אף סצנה בסרט לא ממש תיחקק בזיכרונכם בתום הצפייה.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
בסרט רווי אלימות, הסצנה המגעילה מכולן היא דווקא קלוז אפ אחד מיותר בטקס ברית המילה. גם הסצנות שבהן משחקת מורן אטיאס עשויות להיחרט בזיכרונכם, ולא בהכרח לטובה.
סקס
כאמור, הסרט לא בוחל בעירום נשי אך לא מאזן אותו בעירום גברי. מרוב ריבוי העלילות, אף רומן או סיפור אהבה לא זוכה לפיתוח הראוי, וכמו שתפקידו של סמי הורי, המציץ לשנייה בסרט, כנראה נותר על רצפת סל המחזור, כך גם סצנות הסקס קוצצו באכזריות.
אלימות
התירוץ האמיתי לסרט הזה. לבוזגלו כנראה התחשק לעשות סרט אקשן אמיתי ולא באמת להתעסק בשטויות כמו תוכן ותסריט. הסרט מלא רציחות מקוריות יותר או פחות, עד לנקודה שכבר ממש לא אכפת לנו מהאלימות על המסך.
סטיילינג
כנראה שהפשע משתלם, כי משפחות הפשע בסרט שייכות לעשירון העליון, ובהתאם לכך מעוצבים בתיהם וגם בגדיהם מדיפים עושר. אצל הנשים העושר דווקא מתבטא בכמה שפחות בד. אם יש הזדמנות להראות רגליים נשיות ארוכות, בוזגלו לא יוותר עליה.
פסקול
פסקול מעולה שהלחין שושן, יוצר המוזיקה המרוקאית הטוב ביותר בארץ. לפחות בצד הזה הסרט לא מפשל.
מה למדנו מהסרט?
הגיע הזמן לוותר קצת על הכבוד המרוקאי. יאללה סולחה.
עוד רצח אחד והסרט כבר ממש היה הופך לפרודיה.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
השד העדתי עדיין חי ובועט בסרטו של בוזגלו, שלפחות ויתר על הקקפוניה, האלתור והכאוטיות שאפיינו את רוב יצירותיו. מזל שאין בארץ את "הליגה המרוקאית נגד השמצה" כי היא בטח לא הייתה אוהבת את הסרט המציג את העדה באור משפיל וגזעני וקושר, בין השאר, בין הפשע הישראלי לדת היהודית בצורה חדה וברורה.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
עזוב אותי, אני לא אוהבת סרטים כאלה באנגלית, אז בטח שלא בעברית.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"הסנדק", "הסופרנוס", "הבורר" - ושאר סרטי מאפיה, למרות שלא התקרב לרמת המורכבות והתחכום של שני הראשונים.
שורה תחתונה
טראש ישראלי שיעצבן את המבקרים "האשכנזים המתנשאים" ואולי יגרום הנאה לחלק מהקהל. למרות הכוונות לא מדובר ב"הסנדק" הציוני, אלא ב"בי-מובי" אלים, רדוד ולא מוצלח במיוחד. התסריט ראשוני ופשטני במיוחד, נגוע בשוביניזם, סקסיזם, גזענות וחוסר מודעות, הדרמה והמתח לא נבנים כראוי, הדמויות ככלל חד מימדיות והנשים בפרט נלעגות, נחותות וסטריאוטיפיות. נקודת האור היא כאמור זאב רווח, שמוותר על המניירות הקבועות ומופיע כאן במיטבו.
זמן מסך
118 דקות.