במאי- פול אנדרסון (“האויב שבפנים").
תסריטאי- אלכס ליטבק (“טורפים"), אנדרו דיוויס (“בריג'יט ג'ונס") מבוסס על ספרו של אלכסנדר דיומא האב.
שחקנים- לוגן לרמן (“3:10 ליומה"), אורלנדו בלום (“שודדי הקריביים”), מילה ג'ובוביץ' (“האוייב שבפנים") כריסטופר וולץ ("ממזרים חסרי כבוד")
על מה הסרט?
עוד עיבוד לשלושת המוסקטרים (ודארטניאן) ומלחמתם באויבי צרפת.
על מה באמת הסרט?
פטריוטיות היא הסיבה הטובה ביותר להילחם ולמות.
הדבר הכי טוב בסרט
כריסטופר וולץ. מתענג על כל רגע מרושע בתפקיד החשמן התככן הקלאסי, כמעט דוחה ומפחיד כמו הנאצי שגילם ב"ממזרים חסרי כבוד".
הדבר הכי גרוע בסרט
אם אתה מעל גיל 15 הוא לא ממש מיועד לך.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
סצנת מלחמת "מכונות המלחמה" הענקיות בשמיים, מעין "שודדי הקאריביים" בשחקים.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
סצנות המשחק של מילה ג'ובוביץ, בתפקיד המרשעת, היו מוגזמות לחלוטין. האם היא שכחה איך משחקים או שבעצם היא אף פעם לא ידעה?
סקס
רומן בין דארטניאן הצעיר לשחקנית שהיא ממש כפילתה של אסתי גינצבורג, המשמשת בעיקר בתפקיד הסטריאוטיפי של “נערה במצוקה”. הרומן הזה הוא כמובן רק כיסוי למתח המיני בין המלך הצרפתי הנשי המאותגר אופנתית-מגדרית-מינית לבין הלוחמים הגבריים, ובין המוסקטרים לבין עצמם עם אמירתם הכה הומו-ארוטית "אחד בשביל כולם- כולם בשביל אחד" .
אלימות
מסוגננת. קרבות של ארבעה מול ארבעים, שימוש בכלי נשק ישנים, בחרבות, ודו-קרב מרשים על הגג- אך כדי לשמור על נפשם הרכה של הילדים, כמעט ולא נשפך דם בסצנות אלה, והדמויות מתות להן בשקט ובשלווה.
סטיילינג
רוקוקואי. כיאה לאירופה במאה ה-18, העיצוב תקופתי ומוגזם ביותר, השמלות מנופחות והגברים בגרביונים ונעלי עקב. רמת ההפקה גבוהה מאוד ולא ניתן להרגיש שרוב הסרט צולם בגרמניה ולא בארמונות הצרפתיים האמיתיים.
פסקול
שיר הנושא של להקת הנייניטיז המאוחדת "TAKE THAT" מעורר בעיקר געגועים לשיר הנושא של גרסת המוסקטרים מ-1993 – “All for one” בביצועם של סטינג ורוד סטיוארט, שנכתב על-ידי בריאן אדאמס.
מה למדנו מהסרט?
את מה שמלמד אורלנדו בלום את המוסקטר הנבגד- לעולם אל תבטח באף אחד, בעיקר לא בנשים.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
כבר היינו בסרט הזה. יותר מפעם אחת.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
חוץ מעוד שימוש מיותר בתלת-מימד ותקציב מנופח, לא ממש ברור למה היה צריך לנסות בפעם העשרים ומשהו לעשות עוד עיבוד קולנועי של הקופרודציה האמריקאית-גרמנית-צרפתית-בריטית הזו, מבלי באמת להוסיף משהו מעניין לסיפור המוכר.
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
מכל הבלגן הזה, זה רק עשה לי חשק לנסוע לבקר בארמון ורסאי.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"הנסיכה הקסומה”, "ווילו והנסיכה” ושאר סרטי הרפתקאות קלאסיים.
שורה תחתונה
עיבוד מודרני לקלאסיקה הידועה, שלא מצליח להעניק עומק או תחכום נוספים כדי לפנות לקהל אחר מלבד ילדים ובני נוער, שייהנו מסרט הרפתקאות ואקשן חסר ייחוד. התסריטאים שיחקו עם המקור כרצונם, אך בלי לנפק יותר מדי הפתעות והותירו את הבמה לעיצוב הבולט, לאפקטים המיוחדים המוצלחים ומהנים במיוחד ולכמה הברקות לואו-טק תקופתיות בהשראת קטעי אקשן מודרניים.
זמן מסך
110 דקות.